הסבר: מדוע מומחים לא קונים את הטיעון של Centre נגד MSP עבור יבולים
יחד עם ביטול שלושת חוקי החווה, הפיכת MSP לחוקי עבור כל הגידולים היא דרישה מרכזית נוספת של החקלאים המוחים בגבול דלהי.
חקלאים מחוץ ל-Vigyan Bhawan בניו דלהי ביום שישי. (צילום אקספרס: Prem Nath Pandey) בעוד המרכז טען כי עושה מחיר תמיכה מינימלי (MSP) חוקי עבור כל הגידולים יטיל נטל של 17 לאך מיליון רופי על האוצר הממשלתי מדי שנה, יש כלכלנים ומומחים שלא קונים את הטיעון הזה.
ה-MSP של 23 יבולים נקבע על ידי הנציבות לעלות ומחיר חקלאי (CACP) מדי שנה, אך רק יבולים מעטים, כולל חיטה ושטח, נרכשים על MSP והשאר נרכשים על ידי שחקנים פרטיים.
יחד עם ביטול שלושת חוקי החווה, הפיכת MSP לחוקי עבור כל הגידולים היא דרישה מרכזית נוספת של החקלאים המוחים בגבול דלהי.
עכשיו, השאלה היא איך מחושב הנתון הזה של 17 מיליון שקל?
תשובת הממשלה פשוטה - היא חישבה את הנתון הזה על בסיס סך הייצור וה-MSP שהוכרז על ידי המרכז ל-23 יבולים, הכולל שבעה דגנים (חיטה, אורז, תירס, שעורה, ג'וואר, בג'רה וראג'י), שבעה זרעי שמן. (חרדל, אדמה, לפתית, סויה, חמניות, שומשום וזרעי ניגר), חמישה קטניות (מוונג, ארהר, אוראד, צ'אנה ומסור) וארבעה גידולים מסחריים (כותנה, קני סוכר, יוטה גולמית וקופרה) מדי שנה. 23 יבולים אלה מכסים למעלה מ-80% מסך התוצרת החקלאית של הודו.
נכון לעכשיו, אין ערך משפטי של ה-MSP שהוכרז על-ידי CACP, שאינו גוף סטטוטורי שהוקם על-ידי חוק הפרלמנט, וגם הממשלה אינה מחויבת לרכוש את כל היבולים ב-MSP המוצהר.
חיטה ואורז הם שני הגידולים שנרכשו בעיקר ב-MSP וגם זה מפונג'אב, הריאנה, MP, חלקים של UP ומדינות אחרות על ידי המרכז כדי להפיץ אותם תחת מערכת הפצה ציבורית (PDS).
|אין התקדמות, הממשלה רוצה שנלך ל-SC או לפאנל: איגודי חקלאים; סבב השיחות הבא ב-15 בינואר
פרופסור לכלכלה, אוניברסיטת פנג'בי, פטיאלה, פרופסור קסאר סינג באנגו אמר, הממשלה אומרת שמחצית מההוצאות של הודו תלך לרכישת כל היבולים הללו אם MSP יהפוך לחוקי, אבל זה לא המקרה בפועל מכיוון שזה תלוי ב נסיבות השוק של כל הגידולים הללו במידה רבה.
הפיכת MSP לחוקי לא אומר שהממשלה צריכה לרכוש הכל שכן נוכחות הממשלה בשוק תסייע לייצב את מחיר השוק אם חקלאים יקבלו מחירים נמוכים מדי עבור היבול שלהם בשוק הפתוח לעומת ה-MSP המוצהר, שמחושב רק כדי להחליט על רף עבור יבול, אמר פרופסור בכיר מאוניברסיטת פנג'אב לחקלאות (PAU), לודיאנה.
הפרופסור אמר עוד: בפנג'אב, שם רוכשים חיטה ואורז ב-MSP, שחקנים פרטיים גם נותנים מחירים טובים עבור שני היבולים לחקלאים, אפילו קצת יותר מהממשלה כי הם יודעים שרק אם הם מציעים קצת תוספת, החקלאים ימכרו לחקלאים. אוֹתָם. אחרת לחקלאים יש אפשרות למכור לממשלה. עם זאת, זה לא המקרה בביהאר שם החקלאים נתונים לחסדיהם של שחקנים פרטיים בלבד והתערבות הממשלה היא זניחה עקב ביטול חוק APMC שם בשנת 2006. הנקודה שאני רוצה להבהיר כאן היא שנוכחות הממשלה תמיד עוזרת ב מעקב אחר שיעורי היבול.
הצטרף עכשיו :ערוץ ה-Explained Telegram
קצין בכיר במועצת פנג'אב מנדי (PMB) ציין: בקרנטקה, ממשלת המדינה אימצה את תוכנית התערבות השוק עבור טור (ארהאר). היה שם ייצור של 14 לאך טון טורדאל בשנה שעברה אבל הממשלה נדרשה לרכוש רק 2.5 לאך טון כי לאחר מכן התייצב שיעור השוק. זה מראה שרק 15% רכש על ידי הממשלה הוביל לייצוב במחירי הטור בשוק. הנוכחות של הממשלה בשוק עושה הבדל עצום כדי לשמור על סוחרים פרטיים - שמתרפקים על קרטליזציה בהיעדר שליטה ממשלתית כלשהי - בשליטה.
דוגמאות כאלה מראות שהממשלה לא צריכה להשיג את כל היבול, למעט במקרים חריגים לחלוטין, מה שקורה לעתים רחוקות, אמר קצין בכיר בתאגיד המזון של הודו (FCI), והוסיף כי גם במקרה של כותנה, בפנג'אב האחרון. בשנה, רכשה תאגיד הכותנה של הודו (CCI) רק 35 אחוז כותנה והשאר נרכש על ידי שחקנים פרטיים מכיוון שהכניסה של CCI יצבה את המחירים.
כדי לשמור על כוחות השוק תחת שליטה, התערבות ממשלתית היא חובה, שיכולה להיות אפשרית רק כאשר הממשלה תהפוך את MSP לחוקי מכיוון שהיא תשמור גם על המתווכים ותספק תחרות עצומה, אמר קצין ה-FCI.
קצין בכיר ב-CCI אמר שבמקרה של כותנה, כאשר סוחרים מציעים מחיר נמוך, CCI נכנסת לרכישה ב-MSP ואז יצרנים וסוחרים מקבלים את אותה כותנה במחיר גבוה יותר, ממנו הם בעיקר נמנעים ומנסים להציע לחקלאים הקרובים ל-CCI. MSP.
המומחים אמרו גם כי הודו היא היצואנית השלישית בגודלה של אורז (לא בסמטי). בשנת 2019, המדינה ייצאה אורז לא-בסמטי בשווי של 3,583 מיליון דולר לעומת היצוא הכולל של לא-בסמטי בשווי 17,200 מיליון דולר, ואם המדינה תאמר שיש לה עודפי אורז, היא יכולה לעבור לכבוש את השוק הבינלאומי בייצוא האורז.
הודו מייבאת 2.53 מיליון טון של קטניות ו-2/3 מזרעי השמן שלה. אם נהפוך את MSP לחוקי עבור יבולים כאלה, ניתן לקצץ בכמות גדולה של יבוא של קטניות וזרעי שמן וניתן לנצל את הסכום הזה, שמושקע ביבוא, לשאיבת משטר MSP, הם אמרו.
הפיכת MSP תהפוך את המדינה לעצמאית יותר בתוצרת חקלאית שונות ותהפוך את החקלאות למיזם משתלם עבור מחצית מאוכלוסיית המדינה המעורבת בחקלאות שכן יש 146.45 מיליון (14.6 מיליון) אחזקות חקלאיות בפעילות בהודו לפי מפקד החקלאות של 2015-16, מה שאומר ש-65-70 מיליון אנשים תלויים בחקלאות במדינה, אמר Jagmohan Singh, המזכיר הכללי Bharti Kisan Union (BKU) Ekta, Dakuanda.
שתף עם החברים שלך:
