האטה בגידול האוכלוסייה לכולם; על יחס מין, מוסלמים טובים יותר מהינדים
בעוד ששיעורי הצמיחה העשורים יורדים בקרב כל הקהילות הדתיות, הירידה הייתה חדה יותר בקרב מוסלמים מאשר בקרב הינדים בשלושת העשורים האחרונים.

נתוני מפקד האוכלוסין 2011 על אוכלוסיה לפי קהילות דתיות, שפורסמו על ידי הרשם הכללי ונציב המפקד של הודו, מאשרים את מגמת הירידה בקצב גידול האוכלוסייה במדינה. בעוד ששיעורי הצמיחה העשורים יורדים בקרב כל הקהילות הדתיות, הירידה הייתה חדה יותר בקרב מוסלמים מאשר בקרב הינדים בשלושת העשורים האחרונים. למעשה, שיעור הצמיחה העשור בקרב המוסלמים בשנים 2001-11 הוא הנמוך ביותר שהיה אי פעם. עם זאת, יש לנתח שינויים בין מדינות ובין אזוריים.

חלקם של ההינדים באוכלוסייה ירד באופן שולי מ-80.5% בשנת 2001 ל-79.8% בשנת 2011. בשנת 2001, המוסלמים היוו 13.4% מאוכלוסיית המדינה; זה עלה באופן שולי ל-14.2%. במספרים מוחלטים, האוכלוסייה ההינדית גדלה ב-13.9 מיליון במהלך השנים 2001-11; האוכלוסייה המוסלמית גדלה ב-3.4 מיליון.
שיעור הפריון יורד מהר יותר במוסלמים מאשר בהינדים. נתונים משלושת סקרי בריאות המשפחה האחרונים (NHFS) מראים שהפער בין שיעורי הפריון המוסלמיים וההינדיים הולך ומצטמצם - ההבדל ירד מ-1.1 ב-NFHS 1 (1992-93) ל-0.4 ב-NFHS 3 (2005-06). אבל ההבדל בשיעורי הפריון של שתי הקהילות גדול יותר בחלק מהמדינות ובטריטוריות האיחוד, וזקוק לניתוח נפרד.
נתון הנתונים החשובים הנוסף הוא יחס המין, שהוא מספר הנשים לכל 1,000 גברים. יחס המינים בקרב מוסלמים לפי מפקד האוכלוסין 2011 היה 951 - טוב יותר מ-939 בקרב הינדים. כמו כן, יחס המינים בקרב מוסלמים השתפר משמעותית במהלך העשור - מ-936 ב-2001 ל-951 ב-2011. השיפור היה קטן יותר בקרב הינדים - מ-931 ב-2001 ל-939 ב-2011.
המגמות הדמוגרפיות הללו הן בכיוון הצפוי. עם גישה מוגברת לחינוך והזדמנויות כלכליות טובות יותר, ירידה בפוריות באה באופן טבעי.
עם זאת, יש לציין שהפוריות בקרב חסידי דת מסוימת משתנה באופן מהותי בין המדינות. הפריון בקרב הינדים גבוה יותר ב-UP מאשר בטאמיל נאדו, וזה נכון גם לגבי מוסלמים. נתוני מפקד האוכלוסין מראים שקצב הגידול של האוכלוסייה משתנה ממדינה למדינה. במדינות כמו קראלה, טמיל נאדו ואנדרה פראדש, המספקות גישה טובה יותר להזדמנויות חינוך ופיתוח, הירידה בפוריות הייתה משמעותית.
קראלה בולטת בהישגיה במגזר החברתי, מה שמוביל למצב הפריון הנמוך במדינה. הגורמים החברתיים המשפיעים לרעה על מאמציה של הודו להשיג ייצוב אוכלוסיה מהיר כוללים קיפוח נרחב, אי שוויון ואפליה חברתית ומגדרית.
נתוני המפקד מצביעים על כך שאין פוריות הינדית או פוריות מוסלמית או פוריות נוצרית ככאלה. פערי הפוריות הדתיים הנראים בהודו כיום נובעים מההבדלים בשלבי המעבר שבהם נמצאות קהילות אלו, ולא מהיעדר מעבר בקהילה כלשהי. אין שום דבר בדת או בגישה לחיים שמובילים קהילה למשפחות גדולות יותר, אלא צריך להסתכל על הנסיבות הכלכליות שלה, העוני, הדחיקה לשוליים וכו'.
[פוסט קשור]
אינדונזיה ובנגלדש, שתיהן מדינות מתפתחות, בעלות רוב מוסלמי, התמודדו עם הודו במונחים של ירידה בשיעורי הילודה. מה שאולי עשה את ההבדל הוא חינוך נשים והזדמנויות תעסוקה, וגישה לסל גדול יותר של אפשרויות באמצעי מניעה. לבנגלדש יש כנראה אינדיקטורים כלכליים והכנסה לנפש הדומים לכמה מדינות גדולות בהודו.
השכלת נשים היא הגורם החשוב ביותר שמסביר את הבדלי הפריון ברחבי הארץ ולאורך זמן. נתוני המפקד על קהילות דתיות מספקים הזדמנות לתכנן ולבנות התערבויות פיתוח מתאימות המכוונות לחינוך, שוויון מגדרי, פיתוח כלכלי וגישה לתכנון משפחה, ללא הבדל תרבות או דת.
הכותב הוא מנכ'ל, קרן האוכלוסין של הודו.
שתף עם החברים שלך: