משוררים צעירים פיתחו מטפורה, שפה וסגנון חדשים: ג'ווד אחטאר
התסריטאי והמשורר הנודע ג'ווד אחטאר על מדוע למשוררים צעירים צריכה להיות שליטה טובה יותר במלאכתם ועל חשיבות העבודה על החוש האסתטי של האדם.

המשורר, התסריטאי והטקסט האגדי ג'אבד אחטאר יציג מופע מיוחד בתוכנית הקרובה ב-Zee Live, שכותרתה India Shayari Project, שתעלה לראשונה ב-15 באוגוסט. התוכנית, שמבטיחה להיות פינוק לכל אוהבי שיארי ושירה, תכלול תמלילן. -סופר קאוסאר מוניר, הקומיקאי-משורר זקיר חאן והמשורר-פוליטיקאי קומאר וישוואס.
לקראת השקת המופע, אחטר מספר על הקשר שלו עם India Shayari Project, שמטרתו לחגוג שירה וחופש, וכיצד השירה נותנת למשוררים את המרחב לייצג את עצמם בצורה האותנטית ביותר. אף על פי שהמקבל פדמה בחושאן מברך משוררים צעירים על השימוש במדיומים שונים, במיוחד דיגיטליים, כדי להציג את עבודתם, הוא מדגיש את הצורך בשיפור האומנות והאסתטיקה שלהם. קטעים מתוך ראיון:
שיירי היה חלק בלתי נפרד מהתודעה התרבותית שלנו. האם אתה יכול לסכם את ההתפתחות והמסע שלה בהודו העצמאית - מימי בניין האומה ועד להודו של ימינו?
שיארי או שירה היו חלק מאוד אינטגרלי מהודו והיא התפתחה עם הזמן. בזמנים שונים התפתחו צורות שונות של תקשורת. עכשיו, זו תקופה שבה אולי אנשים לא תלויים במילה כתובה או בנייר. הם מקבלים מידע רב ממדיה אלקטרונית. הם מאזינים לשירה על סוגים שונים של פלטפורמות הזמינות בקלות ובקלות. כל עוד התקשורת קיימת, בואו לא נהיה מודאגים כל כך לגבי צורת התקשורת. כל עוד ההודעה עוברת, זה יספיק.
האם אתה מרוצה מסוג ההערכה והקבלה ששיירי ממשיך לקבל?
שיירי זוכה להערכתו הראויה. אני כל הזמן מקבל את השאלה הזו שבה אנשים שואלים אותי שהדור הצעיר מאבד עניין בשירה. אני אומר להם: 'זה לא נכון'. אולי מקור התקשורת השתנה אבל אם תכנסו ליוטיוב או לפלטפורמות אחרות, תבינו שיש קהל עצום של שירה ומשוררים. אז, הדור הצעיר מצא את מה שחסר בחייו, אם יורשה לי לומר זאת. הם מגלים שירה בעצמם. אני מאוד שמח לספר לכם שהמשוררים הצעירים פיתחו מטפורה חדשה, שפה חדשה וסגנון חדש. אני חיובי לגבי השירה ועתידה וגם לקשר בין הדור הצעיר לזקן. יוזמה כמו India Shayari Project (שיעלה ב-Zee5) אספה משוררים על פני דורות כדי לחגוג שירה.

פעם הזכרת שיש לך את היכולת הייחודית הזו לכתוב מכל מקום. האם הסוד של זה טמון בחינוך העשיר שלך תרבותית שחשף אותך לספרות?
הסוד היחיד שלי הוא שאין לי שום תהליך מוגדר. אני יכול לכתוב בכל עת, ואני כותב רק כשאני מרגיש שלא אוכל לעמוד בדדליין. הטרור הוא המניע הבסיסי בחיי. אז זה הזמן שבו הנוירונים שלי מתחילים לעבוד. ברגע שהם עובדים, אפילו בעיצומה של מסיבה עם אנשים שמדברים ומתנועעים, אני יכול לכתוב. התנאי היחיד שיש לי הוא שבאופן אישי אני מעדיף נייר ריק. לכן, כשאני כותב כתיבה יצירתית, כשאני כותב שירה או אפילו דיאלוגים, אני צריך עט ונייר ריק, כי זה קורה איפשהו בין נקודת הציפורן לנייר.
עד כמה חשוב שהמשוררים הצעירים והבאים יעבדו על מלאכתם?
תמיד האמנתי בשכלול המלאכה. עם זאת, עם הדור החדש אני מרגיש שלצעירים האלה יש הרבה תשוקה. לעתים קרובות יש להם כמה רעיונות חדשים אבל אין להם שליטה על האומנות שלהם. לכל אמנות יש שני היבטים: פנטזיה, דמיון, חלומות, רומנטיקה וכו'. בצד השני, יש משהו בדיוק הפוך: המלאכה שהיא רומנטית כמו מתמטיקה או אלגברה. הם צריכים לשאת את הבלתי תואמים האלה ביחד. מצד אחד, בזמן הכתיבה הם חולמים. מצד שני, עליהם להיות חסרי רחמים, אובייקטיביים ולחדד את מלאכתם. צריכה להיות להם שליטה טובה יותר במלאכתם כדי להימנע מטעויות בסיסיות בין אם היא דקדוקית או קשורה למטר, קצב או חריזה.

בתקופה שבה הפלטפורמה של שיארי והגישה אליו כל כך מגוונת, מה היית מייעץ למי שמתעסק באמנות הזו?
שיארי/שירה זה לא כמו אספירין או כדור שאתה יכול לקפוץ כדי להיפטר מכאב הראש שלך. שירה היא כמו ויטמינים. אם אתה ממשיך לצרוך, אם אתה ממשיך לקחת את זה, זה עוזר בהדרגה לאסתטיקה ולשרירי האינטלקט שלך להתפתח. חוש אסתטי הכרחי כי הם אומרים לך מה מכוער ומה יפה. כל מה שהוא גס, מגונה ולא צודק הופך למכוער ומה שצודק, הוגן ואמפתי הוא יפה. בסופו של דבר, אם אדם ממשיך לצרוך שיארי, שירה, ספרות, פרוזה, רומן וסיפורים קצרים, הם אומרים לך שני דברים. אחד, אנשים כל כך שונים זה מזה, ושתיים, כמה הם דומים. שתי העובדות הללו אולי נשמעות סותרות, אבל ככה הם החיים. כשאתה מתחיל להבין אנשים, אתה מתחיל להבין יופי שמפתח בך אהדה. זה מפתח בך אדם טוב יותר ובסופו של דבר משורר טוב יותר.
שתף עם החברים שלך: