כל אדם רביעי שמסווג כ'קבצן' בהודו הוא מוסלמי
חלקם של המוסלמים באוכלוסיית ה'קבצנים' הרשמית של 3.7 לאך גדול באופן לא פרופורציונלי מחלקה של הקהילה באוכלוסיית המדינה, כך עולה מנתוני מפקד האוכלוסין.
אדם המחפש נדבה על מדרגות ג'אמה מסג'יד בדלהי נקלע לגשם פתאומי. קבצי נדבות אינם חוקיים בהודו. (צילום אקספרס: אוינם אנאנד) המוסלמים מהווים 14.23% מאוכלוסיית הודו. עם זאת, הם כמעט 25% מהפרטים של 3.7 לאך שנרשמו כקבצנים על ידי ממשלת הודו.
פעילים טוענים כי הנתונים - שפורסמו בחודש שעבר - על האוריינטציה הדתית של אלה שנחשבו 'לא עובדים' במפקד 2011, מדגישים, שוב, את הגישה המוגבלת או הלא שוויונית שיש לקהילות או קבוצות מסוימות של אזרחים לתוכניות ושירותים ממשלתיים, אשר דוחף אותם לאביון.
'לא עובדים' מוגדרים במפקד כאנשים שאינם משתתפים בפעילות כלכלית כלשהי - בתשלום או ללא תשלום - בתפקידי משק בית, או בטיפוח.
לפי נתוני מפקד האוכלוסין, מתוך סך 72.89 מיליון הלא עובדים, 3.7 לאך הם קבצנים. מספר זה ירד ב-41% מאז המפקד האחרון של 2001, בו נרשם מספר הקבצנים על 6.3 לאך.
המוסלמים מהווים אחוז גבוה בצורה יוצאת דופן של אנשים שסווגו כקבצנים. בסך הכל 92,760 מוסלמים מסווגים כך - רבע מאוכלוסיית הקבצנים הכוללת במדינה המונה 3.7 לאך.
הינדים הם 79.8% מאוכלוסיית הודו, אך עם 2.68 לאך פרטים, מהווים 72.22% מאוכלוסיית הקבצנים שלה. הנוצרים, שהם 2.3% מהאוכלוסייה, מהווים 0.88% מאוכלוסיית הקבצנים (3,303 פרטים). בודהיסטים (0.52%), סיקים (0.45%), ג'ינים (0.06%) ואחרים (0.30%) עוקבים אחריהם.
באופן מעניין, נראה כי יותר נשים מוסלמיות מתחננות בהשוואה לגברים מוסלמים, מגמה הפוכה לזו של כל הקהילות, למעט אלו המסווגות כ'אחרות'. הממוצע הארצי הוא 53.13% קבצנים ל-46.87% קבצנים; עבור מוסלמים, היחס הוא 43.61% גברים קבצנים ו-56.38% נשים.
עניות היא תוצאה של כישלון התוכניות הממשלתיות לספק רשת ביטחון לאזרחיה. מספר זה הוא עדות לאופן שבו לקבוצות מסוימות בחברה יש פחות גישה לשירותים ולתכניות ממשלתיות והן נדחפות להיות חסרות כל, אמר מוחמד טאריק, רכז Koshish, פרויקט פעולה בשטח של מכון טאטא למדעי החברה בנושא חסרי בית ודלות.
קבצן אינו חוקי בהודו, ועונשו הוא מאסר של 3-10 שנים. חוק מניעת התחננות של בומביי, 1959, מלווה כמעט את כל המדינות במדינה. פעילים אומרים שהחוק אינו מספק סיווג ברור של קבצנים, ואפילו עובדים חסרי בית וחסרי קרקע שהיגרו לערים שונות מסווגים כקבצנים. כמו רבים מחוקי הודו, החקיקה נגד קבצנים מבוססת על חוק בריטי ארכאי נגד נוודים.
על פי חוק מניעת קבצנת בומביי, 1959, כל מי שאין לו אמצעי קיום גלוי ונמצא משוטט במרחב ציבורי נחשב כקבצן. כל מי שמבקש נדבה במקום ציבורי בכל יומרה לרבות שירה, ריקודים, חיזוי עתידות או מופעי רחוב נחשבים גם כקבצנים.
החוק מעניק למשטרה סמכויות שיקול דעת לאסוף כל אדם בחשד שהוא קבצן או חסר כל ללא כל אמצעי לדאוג לעצמו.
פעילים אומרים שהחוק, במקום שיקום חסרי כל, מפליל את העניים ואת הסובלים ממחלות נפש. כמה מדינות כמו ביהאר נקטו בתוכנית לשיקום קבצנים. אבל מדינות אחרות כמו מהרשטרה ומערב בנגל יכולות להכניס לכלא אדם שנמצא ברחוב.
שתף עם החברים שלך:
