גארי פולסן, סופר ילדים מהולל, מת בגיל 82
מחברם של יותר מ-100 ספרים, עם מכירות של למעלה מ-35 מיליון, פולסן היה גמר שלוש פעמים במדליית ג'ון ניוברי עבור ספר הילדים הטוב ביותר בשנה וזוכה בשנת 1997 בפרס מרגרט א. אדוארדס של איגוד הספריות האמריקאי על מפעל חיים.
ספרי הילדים של רנדום האוס הודיעו שפולסן מת בפתאומיות ביום רביעי, אך לא סיפקו מיד פרטים נוספים. (מקור: ויקימדיה קומונס) גארי פאולסן, סופר הילדים המוערך והפורה, שלעתים קרובות התבסס על זיקותיו הכפריות וההרפתקאות רחבות הטווח שלו לסיפורים שכללו את Hatchet, Brian's Winter and Dogsong, מת בגיל 82.
ספרי הילדים של רנדום האוס הודיעו כי פולסן מת באופן פתאומי ביום רביעי אך לא סיפקה מיד פרטים נוספים. הסוכנת הספרותית ג'ניפר פלנרי אמרה ל-Associated Press כי הוא מת בביתו בניו מקסיקו, שם התגורר עם אשתו השלישית, רות רייט פולסן, אמנית שאיירה חלק מיצירותיו.
מחברם של יותר מ-100 ספרים, עם מכירות של למעלה מ-35 מיליון, פולסן היה גמר שלוש פעמים במדליית ג'ון ניוברי עבור ספר הילדים הטוב ביותר של השנה וזוכה בשנת 1997 בפרס מרגרט א. אדוארדס של איגוד הספריות האמריקאי על מפעל חיים.
הוא היה יליד מינסוטה שהזדהה עמוקות עם החוץ, בין אם הפליג באוקיינוס השקט, טיול בניו מקסיקו או התמודד עם הקור של גזע מזחלות הכלבים באלסקה, האידיטארוד. במשך זמן מה הוא התגורר בבקתה באזור הכפרי של מינסוטה, שם סיים את הרומן הראשון שלו 'המלחמה המיוחדת', ובסירת בית באוקיינוס השקט. הוא בילה את שנותיו האחרונות בחווה מרוחקת בניו מקסיקו, איש חוץ מזוקן שמשווה לפעמים לארנסט המינגווי.
אני לא יכול לגור בעיירות יותר, הוא אמר ל'ניו יורק טיימס' ב-2006. בפעם האחרונה שהייתי בסנטה פה, לא הייתי שם 20 דקות לפני שהתבשלתי, כמעט הנחתי תייר על המדרגות של אשתי. גלריה.
פולסן קיבל את פרס Newbery Honor עבור Hatchet, The Winter Room ו- Dogsong, על צעיר יליד אלסקה בחיפוש אחר עבר פשוט יותר והדרכים הישנות. הוא גם כתב מאות מאמרים, שירה, סיפורת היסטורית ויצירות עיון כמו ספר הזיכרונות Gone to the Woods: Surviving a Lost Childhood, שיצא מוקדם יותר השנה. הרומן האחרון שלו, Northwind, יראה אור בינואר בהוצאת Farrar, Straus ו-Girox Books for Younger Reader.
קוראים רבים הכירו אותו הכי טוב בזכות הרומנים שלו 'האצ'ט', החל מהשידור בעל השם משנת 1986, שבו בריאן רובסון בן ה-13 שורד מהתרסקות מטוס וחי במשך שבועות במדבר, תוך הסתמכות חלקית על הגרזן שאמו נתנה לו. בהקדמה למהדורת 30 שנה של הספר, כתב פולסן שהרומן הגיע מהחלק האפל ביותר של ילדותו, כאשר הספרים והיער היו הבריחה שלו מכאב הנישואים האומללים של הוריו ומהבידוד החברתי שלו עצמו.
לבדי, מתחת לעצים או על האגם או ליד הנהר, הייתי מוגן ועד כמה שהייתי אי פעם מסכנה, הוא כתב. במדבר הייתי רגוע. למדתי את הכללים ולא רק שרדתי, אני פרחתי. היער והספרים הם הסיבה היחידה שעברתי את ילדותי בחתיכה אחת.
סדרת Hatchet המשיכה עם The River, Brian's Winter, בה דמיין פולסן סיום חלופי לרומן הראשון, Brian's Return and Brian's Hunt. הוא גם הוציא סדרות כמו ספרי ההרפתקאות של פרנסיס טאקט ומערבוני מרפי.
לפולסן, שגדל ב-Thief River Falls, מינסוטה, היה יותר מדי ניסיון אישי לשאוב ממנו לעבודתו. הוא היה זוכר שהוריו נהיו כה תשושים מזעם ואלכוהול, עד שהוא בעצם דאג לעצמו בשנות העשרה המוקדמות שלו, אפילו ציד את האוכל שלו עם חץ וקשת מאולתרים. הוא סיים את לימודיו בתיכון, גייס בעצמו את שכר הלימוד שלו כדי ללמוד באוניברסיטת Bemidji State ובתחילת שנות ה-20 לחייו שירת בצבא האמריקני. הוא היה קורא מסור מאז שנות העשרה שלו, כשנכנס לספרייה מקומית ביום קפוא, ובאמצע שנות ה-20 לחייו הרגיש כפייה כל כך לכתוב עד שעזב בפתאומיות את עבודתו כמהנדס תעופה וחלל בקליפורניה.
הצורך לכתוב פגע בי כמו לבנה. הייתה לי קריירה ומשפחה ובית ותוכנית פרישה ועשיתי את כל הדברים שמבוגרים אחראיים עושים עד שפתאום, בלתי הפיך, ידעתי שצריך לכתוב, הוא הסביר בהקדמה למהדורת היובל של Hatchet. ערכתי מגזין גברים מלוכלך, ובכל ערב, עבדתי על סיפורים קצרים ומאמרים עבור שני עורכים שקרעו אותי לגזרים בכל בוקר.
הם לא השאירו משפט אחד ללא פגע, אבל הם לימדו אותי לכתוב נקי ומהיר. והריקוד עם המילים נתן לי שמחה ותכלית שחיפשתי כל חיי.
לעוד חדשות על סגנון חיים, עקבו אחרינו אינסטגרם | טוויטר | פייסבוק ואל תפספסו את העדכונים האחרונים!
שתף עם החברים שלך:
