פסוק נעילה: עמית צ'ודהורי וביסומית דויבדי חושבים על הזמנים הנוכחיים
פסוק הנעילה, כפי שהשם מרמז, הוא סדרה המורכבת משירים המתבוננים, בוחנים ומהרהרים את הזמנים שבהם אנו חיים. לשבוע זה יש לנו שיר אחד מאת עמית צ'ודהורי שהוא סופר, משורר, מסאי ועוד אחד מאת ביסומית דויבדי. , סופר ועורך.
פסוק הנעילה, כפי שהשם מרמז, הוא סדרה המורכבת משירים הבודקים, בוחנים ומשתקפים את הזמנים שבהם אנו חיים. (קרדיט צילום לתמונתו של עמית צ'ודהורי: ריצ'רד לופטהאוס/אוניברסיטת אוקספורד | עוצב על ידי גארגי סינג) הצפה
חמותי הגיעה במעצר.
אכלתי כוסית נוספת
נוצר מ דוּד השמנה של
- 'היה לי טלר בדא לפני
אבל לא זה טלר בדא '-
היא לא יכלה לישון כל אחר הצהריים.
'לא הייתי צריך לקבל את השני
טלר בדא . זה היה טוב.
עמית ללא ספק היה לוקח את זה
אם לא הייתי.' אני לא בטוח
אם היא אומרת את תת המודע שלה
האינסטינקט היה להיות מגן.
אנחנו נותנים לה ג'ואן. זה מרגיע אותה.
בשנייה הבאה, צנצנת הפלסטיק
עף מידה. פעור פה
היא סוקרת את התוצאה -
המיטה של ג'ואן על שיש.
'את אלה שבראש ניתן להציל', היא מבטיחה.
'אלה, תאמין לי, ראויים לצריכה'.
'אין כאן עליון או תחתון', אני אומר,
בוחנים את הזרעים מרחוק.
'יש להיפטר מהם'.
אפילו של העוזרת
סקפטי למשהו הזה
אז טהור יכול להיות חסר ערך.
'כמה נשאר בבקבוק?'
אשתי שואלת. 'חֲצִי.'
חמותי משמיעה קול שקשוק.
'זה יחזיק לנו את השנה'
אשתי אומרת. האם מישהו
צריך יותר מקורט קימל,
גם זה יותר מפעם אחת ביום?
תחבר מה מהווה
חצי צנצנת, ואתה רואה
מידה של נצח.
אני מוצא את המכסה
היה פגום.
לחמותי אין סיבה לבושה.
יש לה הרגל למהר לקחת את האשמה.
הזרעים נשפכו,
כמו בשעון חול,
לתוך צנצנת של תערובת זהב.
- עמית צ'ודהורי
הבית השני שלי גדול יותר.
-קול סוונסן
הבית השני שלי גדול יותר, וכל חדר
מלא עצים שעל קליפותיהם חרוטות
שמות של אוהבים שבאו לבקר.
פירות תלויים, סוג אחר דרך כל דלת,
פתיחה בה אנו מגיעים ליבשות חדשות,
כל אחד מוביל לאי אחר סודי יותר
ריח, סמיך בשמות בשפות שאני לא
יודע עדיין, ממלא את הספרים שלא קראתי.
אם רק יכולתי ללכת לשם...
אבל כמו תמיד, הגוף הזה מפחד
של מכות, ירי, וכך אני נהנה
במבטים גנובים מהחלון
עכשיו אדם עומד על פרשת דרכים
עכשיו ילד בוהה בשלולית מים
(היא כורעת בקצהו) מתעמתת עם פניה שלה
השתנתה פתאום כשהעיר סביבה
משתולל עם תשוקה - אבל בשביל מה?
אנחנו רוכנים מהחלונות ומוחאים כפיים בשמונה כל ערב
והעיר הריקה הופכת למחזה - חמימה באופן מפתיע
ומוארת. הבית השני שלי מלא בדברים שיכולתי לטרוף
ולעולם לא צריך לעזוב, או לדבר עם זר, שמופיע
חסר פנים, בפינה הזו של עיר עתיקה, ממש בחוץ
חומות ימי הביניים, למעשה - חושבים -
השכונה הזו לא הייתה כל כך שקטה מאז המלחמה האחרונה
מה שתמיד מלמד אותנו כמה מעט אנחנו צריכים.
הבית השני שלי עכשיו מלא הדים
כמו רחובות עיר נטושה של
צחוק, של ארוחות ערב מאוחרות ו
חברים שמחכים מרחפים בסבלנות
מעל הצלחות, סכין ומזלג ביד
נשאר באוויר; להחזיק בהבטחות שלנו שם
עד שיאפשרו לי להיכנס ולהביא את העתיד
חלמנו חזרה לחיים.
- ביסומית דויבדי
פסוקי הנעילה, כפי שהשם מרמז, היא סדרה המורכבת משירים המתבוננים, בוחנים ומהרהרים את הזמנים שבהם אנו חיים. המשוררים הסכימו בנדיבות רבה לשתף את יצירותיהם שטרם פורסמו. לשבוע הזה יש לנו שיר אחד מאת עמית צ'ודארי שהוא סופר, משורר, מסאי ועוד שיר מאת ביסוואמית דויבדי, סופרת ועורכת.
שתף עם החברים שלך:
