ספר על קשמיר נמצא בעין הסערה עם שאלות המועלות על ייצוג, אחריות ואתיקה
ספרו של האנתרופולוגית סאיבה ורמה, 'המרפאה הכבושה: מיליטריזם וטיפול בקשמיר' של האנתרופולוג, סייבה ורמה, חוקר כיצד הטיפול פועל בתרבות של כיבוש.
באתר האינטרנט שלה, ספרה של ורמה מתואר על ידי הוצאת אוניברסיטת דיוק כחקירה של ההסתבכויות הפסיכולוגיות, האונטולוגיות והפוליטיות בין רפואה ואלימות בקשמיר הנשלטת על ידי הודו - המקום הצבאי ביותר בעולם. (מקור: Amazon.in) ב-14 בספטמבר, סדרת ציוצים מאת @Settler_Scholar, חשבון טוויטר אנונימי המתיימר לייצג קבוצה של פעילי קשמיר, סטודנטים וחוקרים, הטילה אישום נגד הסופרת והאנתרופולוגית Saiba Varma, פרופסור חבר באוניברסיטת קליפורניה. ספר, The Occupied Clinic: Militarism and Care in Kashmir, שפורסם באוקטובר אשתקד על ידי אוניברסיטת דיוק בארה'ב ועל ידי מו'ל האינדי Yoda Press בדרום אסיה.
כשהצביעה על כך שווארמה הייתה בתו של קרישאן ורמה, חבר בדימוס בסוכנות הביון הזרה של הודו, אגף המחקר והניתוח (R&AW), שהתפרסם בקשמיר בשנות ה-90 הסוערות, החשבון העלה שאלות על אחריות, הסכמה ושקיפות חובות אתיות של חוקרים בעלי כוח וזכות שעובדים במסגרות של כיבוש - במקרה זה חוקרים הודים בקשמיר.
באתר האינטרנט שלה, ספרה של וארמה מתואר על ידי הוצאת אוניברסיטת דיוק כחקירה של ההסתבכויות הפסיכולוגיות, האונטולוגיות והפוליטיות בין רפואה ואלימות בקשמיר הנשלטת על ידי הודו - המקום הצבאי ביותר בעולם.
כשהיא מסבירה כיצד הטיפול פועל בתרבות של מיליטריזם, כותבת ורמה במבוא לספרה, הציבורים ההודיים המיינסטרים נאבקים להבין מדוע קשמירים יחפשו עצמאות מהודו. בדמיוני הלאומני ההודי, אובדן קשמיר פירושו לחיות מחדש את הטראומה של החלוקה, שעבור רבים נותרה אובדן בלתי מתבולל. כיום, מבחן הלקמוס של הפטריוטיות ההודית הוא השאלה, 'האם אתה מאמין שקשמיר היא חלק בלתי נפרד מהודו?' עם עליית ממשלת הימין של מפלגת Bharatiya Janata (BJP), יש מעט מקום לדיון; התשובה חייבת להיות, חד משמעית, 'כן'. בניגוד למקומות 'שוליים' אחרים שנאבקים נגד נטישה או הזנחה, קשמיר אהובה - אהובה מדי - על ידי הודו ופקיסטן. הספר זכה בפרס הספר הראשון של אדי טרנר לשנת 2021, המוענק על ידי האגודה לאנתרופולוגיה הומניסטית של האגודה האנתרופולוגית האמריקאית.
בציוצים כתב @Settler_Scholar, האם מטופלי הטראומה בקשמיר ידעו עם מי הם מדברים? האם הם עדיין היו מרגישים בנוח לדבר איתה אילו ידעו מי אביה? האם הקשרים של אביה סייעו ל-SV בדרך כלשהי במהלך המחקר שלה? האם היא זכתה לגישה מיוחדת? האם סוכני וסוכנויות הביון ההודיות והמקומיות של קשמיר היו מודעים לכך ש-SV נכחה ועורכת מחקר בקשמיר? האם זה החמיר את המעקב אחר חולי הטראומה?
בעמוד הטוויטר שלה, ורמה התנגדה להאשמות כמה ימים לאחר מכן. חשבון אנונימי תוקף את המחקר שלי על סמך תפקידו הקודם של אבי במדינה ההודית. אבי עבד עבור מדינת הביטחון. הוא היה בקשמיר כשהייתי בן 10. העבודה שלי מתנערת מכל התנגדות למרד, בעבר ובהווה, בקשמיר. לאבי לא הייתה השפעה ישירה על המחקר שעשיתי.
עם זאת, מתוך הכרה בצורך להכיר בקשר הזה, במהלך עבודת השטח שלי חשפתי אותו בפני חוקרים ועיתונאים קשמירים שהייתי מקורב אליהם. השיטות האתיות והטיעונים המלומדים שלי אחראים להם. עמדתי תהיה ברורה מאוד לכל מי שקרא את הספר והמלגה שלי. ובכל זאת נראה שזה לא מספיק בשבילי לכתוב את מה שיש לי. השרשור הזה דורש שגם אני אישית שם, בושה ואגרור את אבי בבוץ... אני כן מכירה בעמדה שלי: אני כותבת בסולידריות, לא כדי לדבר 'בעד' או לנכס את קולם של אנשים בקשמיר, היא כתבה.
בעקבות ההאשמות, בהצהרה, קבוצת אנשי אקדמיה, בהם ענניה ג'הנרה כביר, את'ר זיא, נושין עלי, בין היתר, הגבירו את הקריאה למתן דין וחשבון ואתיקה וכתבו: 'איננו מאמינים ש'יש להעניש את הבת על חטאי האב.״ הגילויים, לעומת זאת, מעלים שאלות מפתח לגבי המחויבויות האתיות של כל החוקרים העוסקים במחקר אתנוגרפי וארכיוני בקשמיר, עם רלוונטיות מיוחדת עבור חוקרים המחויבים לתמוך במאבק הפוליטי של קשמיר.
בהצהרה שפורסמה אתמול, ההוצאה ההודית של הספר Yoda Press אמרה כי היא לא הייתה מודעת לתקדימים של ורמה והיא תפסיק להדפיס את מהדורת דרום אסיה של הספר עד שיעלו פרטים נוספים. בהודעתה, כתבה הוצאת יודה, במהלך הימים האחרונים הואשמנו בכך שאיננו עומדים לצד הסופרת שלנו, סייבה ורמה, מחברת 'המרפאה הכבושה: מיליטריזם וטיפול בקשמיר', מכיוון שעלו שאלות לגבי עמדה מפורשת אצלה. מילגה. ברצוננו להדגיש כי תמיד עמדנו לצד המחברים שלנו, גם כאשר הם היו ממוקדים ורדופים על ידי המדינה.
עם זאת, ההקשר שבו אנו מדברים כעת שונה בתכלית, ואנו מאמינים שחיוני לנו להבהיר את עמדתנו לגבי המחויבויות האתיות של החוקרים שאנו מפרסמים... מוציאים לאור ידועים בכך שהם שמים עין על שיקולים מסחריים ושקטים. פעמים כמו זה כאשר הספרים שלהם מוטלים בספק רציני. הוצאת יודה מעולם לא הייתה, ולעולם לא תהיה, המו'ל הזה. אנו מחזיקים בצורך בחשיפה ובפרקסיות אתיות בעבודות האקדמיות שאנו מפרסמים ומצפים לאותו דבר מהמחברים שלנו. אנו מאמינים שאחריות ועמדה חיונית עבור סופרים ומוציאים לאור כאחד אם ברצוננו לתרום להפקת ידע בשירות מטרה משחררת.
האתר הזה פנה הן אל Arpita Das, העומד בראש Yoda Press, והן אל Varma. הסיפור הזה יעודכן בהמשך לתגובתם.
שתף עם החברים שלך:
