המחויבות האקלימית של סין: עד כמה היא משמעותית עבור כדור הארץ ועבור הודו?
הנשיא שי ג'ינפינג הבטיח שסין תהיה אפס פחמן נטו ב-2060, וככל הנראה קידם את המועד האחרון להשגת שיא הפליטות. כמה משמעותיות ההתחייבויות הללו עבור כדור הארץ והודו?
מפעל לעיבוד פחם במחוז שאנשי. סין היא הפולטת הגדולה בעולם, והיא אחראית ליותר מהפליטות המשולבות של ארה'ב, האיחוד האירופי והודו. (תמונה/קובץ של AP) זה הזמן בשנה שבה מדינות מתחילות להתכונן למשא ומתן בוועידת שינויי האקלים של האו'ם שתסתיים השנה. השנה, הכנס לא מתקיים בגלל המגיפה.
אבל בשבוע שעבר, סין פרסמה הודעה בלתי צפויה שהבטיחה שלא חסרה התרגשות משינויי האקלים העונה. בנאום בעצרת הכללית של האו'ם, נשיא סין שי ג'ינפינג הבטיח שתי הבטחות שהגיעו כהפתעה מבורכת לצופי שינויי האקלים.
מה הודיעה סין?
ראשית, אמר שי, סין תהפוך לאפס פחמן עד שנת 2060. נטו אפס הוא מצב שבו פליטות של מדינה מתוגמלות על ידי ספיגה והרחקה של גזי חממה מהאטמוספרה. ניתן להגביר את הספיגה על ידי יצירת יותר כיורי פחמן כגון יערות, בעוד שההסרה כרוכה ביישום של טכנולוגיות כגון לכידה ואחסון פחמן.
שנית, נשיא סין הכריז על שינוי קטן אך חשוב ביעד המחויב של סין לאפשר לפליטות שלה לשיא, מ-2030 ועד לפני 2030. זה אומר שסין לא תאפשר לפליטות גזי החממה שלה לגדול מעבר לנקודה זו. שי לא ציין כמה זמן לפני 2030 פירושו, אבל אפילו זה נתפס כצעד חיובי מאוד מצד הפולט הגדול בעולם.
מדוע אפס נטו הוא יעד חשוב?
בשנתיים האחרונות התנהל קמפיין מרוכז כדי לגרום למדינות, במיוחד הפולטים הגדולים, להתחייב להשיג נייטרליות אקלים עד 2050. זה מכונה לפעמים מצב של אפס פליטות נטו שיחייב את המדינות להפחית משמעותית את הפליטות שלהם, תוך הגדלת כיורי קרקע או יער שיספגו את הפליטות שאכן מתרחשות. אם הכיורים אינם מספקים, מדינות יכולות להתחייב לפרוס טכנולוגיות המסלקות פיזית פחמן דו חמצני וגזי חממה אחרים מהאטמוספרה. רוב הטכנולוגיות להסרת פחמן דו חמצני כאלה עדיין לא מוכחות ויקרות במיוחד.
מדענים וקבוצות קמפיינים לשינויי אקלים טוענים כי ניטרליות פחמן גלובלית עד שנת 2050 היא הדרך היחידה להשיג את יעד הסכם פריז של מניעת עליית הטמפרטורות העולמיות מעבר ל-2 מעלות צלזיוס בהשוואה לתקופות הפרה-תעשייתיות. בקצב הפליטות הנוכחי, העולם צפוי לעלייה של 3 עד 4 מעלות צלזיוס בטמפרטורות עד שנת 2100.
הסבר אקספרסמופעל כעתמִברָק. נְקִישָׁה כאן כדי להצטרף לערוץ שלנו (@ieexplained) והישאר מעודכן בחדשות האחרונות
עד כמה המשמעותית המחויבות של סין?
סין היא הפולטת הגדולה בעולם של גזי חממה. הוא מהווה כמעט 30% מהפליטות העולמיות, יותר מהפליטות המשולבות בארצות הברית, האיחוד האירופי ובהודו, שלושת הפליטות הגדולות הבאות. לגרום לסין להתחייב ליעד של אפס נטו, גם אם זה 10 שנים מאוחר יותר ממה שכולם חושבים, היא פריצת דרך גדולה, במיוחד מכיוון שמדינות לא ששו להתחייב להתחייבויות ארוכות טווח כאלה.
עד כה, האיחוד האירופי היה הפולט הגדול היחיד שהתחייב לסטטוס אפס פליטה עד שנת 2050. יותר מ-70 מדינות אחרות התחייבו אף הן, אך לרובן יש פליטות נמוכות יחסית שבגללן אפס הנטו שלהן. הסטטוס לא יעזור בגדול למטרה של כדור הארץ. כבדי המשקל האמיתיים שפעולות האקלים שלהם חיוניות להשגת יעדי הסכם פריז הם ארבע הגדולות - סין, ארה'ב, האיחוד האירופי והודו - שיחד אחראים ליותר ממחצית מהפליטות העולמיות, ואחריהם מדינות כמו רוסיה, ברזיל, דרום אפריקה, יפן ואוסטרליה.
שבוע קודם לכן הכריזה דרום אפריקה על כוונתה להפוך לניטרלי פחמן עד 2050, אך מדינות אחרות התעכבו. ארצות הברית, תחת ממשל דונלד טראמפ, יצאה מהסכם פריז, ואפילו לא מאמינה ביעדים הללו.
שי ג'ינפינג, נשיא סין, נואם בעצרת הכללית של האו'ם ביום חמישי, 1 באוקטובר 2020, בניו יורק. (Eskinder Debebe/תמונת האו'ם באמצעות AP) מה המחויבות של הודו?
הודו התנגדה ללחץ להתחייב לטווח ארוך, תוך שהיא מציינת את העובדה שמדינות מפותחות נכשלו לחלוטין בעמידה בהבטחות העבר שלהן, ומעולם לא קיימו את ההתחייבויות שהן קיבלו קודם לכן. הודו גם טוענת שהפעולות לשינוי האקלים שהיא נוקטת הן, במונחים יחסיים, הרבה יותר חזקות מאלו של המדינות המפותחות.
עד עכשיו, סין העלתה טיעונים דומים פחות או יותר כמו הודו. שתי המדינות שיחקו יחדיו באופן היסטורי במשא ומתן על שינויי האקלים, למרות שצצו הבדלים עצומים בפליטות ובסטטוס הפיתוח שלהן בעשורים האחרונים.
לכן, ההחלטה של סין היא ירייה גדולה להצלחת הסכם פריז. לפי Climate Action Tracker, קבוצה עולמית המציעה ניתוח מדעי על פעולות שננקטות על ידי מדינות, המטרה הסינית, אם יתממשה, תוריד את תחזיות ההתחממות הגלובלית לשנת 2100 בכ-0.2° עד 0.3°C, הפעולה היחידה המשפיעה ביותר שננקטה אי פעם. על ידי כל מדינה.
אז מהן ההשלכות של המחויבות של סין על הודו?
ההכרזה הסינית צפויה באופן טבעי להגביר את הלחץ על הודו ללכת בעקבותיה, ולהסכים להתחייבות ארוכת טווח גם אם זה לא היה בדיוק יעד אפס לשנת 2050. זה משהו שלא סביר שהודו תעשה.
זו דרישה מהסוג הלא נכון שמוטל עלינו. למעשה, אם מסתכלים על ההבטחות שניתנו בהסכם פריז, הודו היא מדינת ה-G20 היחידה שפעולותיה בדרך לעמוד ביעד 2°. המדינות המפותחות האחרות צריכות למעשה לעשות מאמצים לקראת עולם של 1.5°, אבל הן אפילו לא מצליחות לעשות מספיק כדי לעמוד ביעד של 2°. אז כן, יהיה לחץ מוגבר, ואנחנו נצטרך להתמודד עם זה. אבל זו דרישה לא הוגנת, ונצטרך להתנגד לה כפי שעשינו כל הזמן, אמר אג'אי מאתור, ראש מכון האנרגיה והמשאבים בדלהי.
הטענה של מאתור מאומתת גם על ידי Climate Action Tracker, שמציב את פעולות הודו כתואמת ל-2°C, בעוד המאמצים הנוכחיים של ארה'ב, סין ואפילו האיחוד האירופי מסווגים כלא מספקים.
מוקדם יותר השנה, הודו הייתה בתהליך של גיבוש לעצמה מדיניות אקלים ארוכת טווח, אבל נראה שהמאמץ הזה נגנז נכון לעכשיו.
תופעת לוואי נוספת של ההחלטה הסינית עשויה להיות פער מוגבר בעמדות של הודו וסין במשא ומתן על האקלים. לסין אולי יש כעת פחות סיבות ליישר קו עם הודו כמדינה מתפתחת.
מאמר זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-3 באוקטובר 2020 תחת הכותרת 'מחויבות האקלים של סין'.
שתף עם החברים שלך:
