חמיד מאת חמיד אנסארי וגיטה מוהן: תמצית
בספר באותו שם, הסופרים חמיד אנסרי וגיטה מוהן שופכים אור על הסיפור שנראה מלכתחילה הישר מתוך ספר סיפורים. הוא פורסם על ידי Penguin Random House, הודו. הנה תמצית.
קרא תמצית של חמיד כאן. בנובמבר 2012, חאמיד, בן 27 ממומבאי, נעלם לפתע. למרות שהוריו ידעו שהוא נסע לאפגניסטן בשביל הזדמנות עבודה, האמת נראתה רחוקה מכך. התברר שהוא שוחח עם חברים מעבר לגבול, בעיקר בחורה. הוא הלך להגן עליה אבל הוכזב בגלל בגידתם של חבריו. כל זה יצר סיפור בלתי נשכח של התמדה וחריגות שבו חמיד תויג כמרגל ואמו דפקה על דלתות כדי לעשות צדק לבנה.
בספר באותו שם, הסופרים חמיד אנסרי וגיטה מוהן שופכים אור על הסיפור שנראה מלכתחילה הישר מתוך ספר סיפורים. הוא פורסם על ידי Penguin Random House, הודו. הנה תמצית.
10 בנובמבר 2012
השעה הייתה 22:00. כשהטלפון צלצל. פאוזיה ידעה שזה בנה שמתקשר מקאבול. זה היה כשהתקשר אליה כל לילה, מקיים את ההבטחה שנתן לה כשעזב לאפגניסטן. זו תהיה הפעם האחרונה שהוא דיבר איתה לפני שחצה לפקיסטן. ‘סלאם אלאיקום, חמיד, מה שלומך?’ שאלה פאוזיה ברגע שהרימה.
חמיד היה בקאבול. הוא התכוון לנסוע באוטובוס של דוסטי למחרת בבוקר. אשמה נפלה בלבו כששמע את קולה המודאג של אמו. 'אני בסדר. מה שלומך וכולם בבית? העבודה בסדר. אולי אקבל כמה פקודות,' הוא אמר ושומר על עצביו יציבים.
'מתי תחזור?' היא שאלה.
'אני אמור לחזור עד ה-12, אבל אם אתעכב, אהיה בבית עד ה-15. אל תדאג.'
'להישאר בטוח. ותחזור הביתה בקרוב,' אמר פאוזיה לפני שבירך אותו והתנתק.
11 בנובמבר 2012
למחרת בערב, כמו הטקס שהפך להיות, פאוזיה חיכתה לחאמיד שיתקשר לאחר שחזרה מהקולג'. היא ישבה לארוחת ערב עם בעלה, נחל אנסרי, וחאליד והביעה דאגה שחמיד לא התקשר.
חאלד אמר, 'הוא בטח עסוק. אל תדאג. הוא יתקשר כשימצא זמן'.
פאוזיה לא משוכנעת התקשרה לכמה מחבריו של חמיד כדי לבדוק אם שמעו ממנו.
12 בנובמבר 2012
זה היה יום שני. כשהמספר של חמיד לא היה ניתן להשגה, כל המשפחה הייתה מודאגת. הוריו ואחיו החלו להתקשר לחברים, מכרים ועמיתים לשעבר. עד הערב, פאוזיה עברה התמוטטות מוחלטת, ודמיינה את הנסיבות הנוראיות ביותר שבהן יכול להיות חמיד. היא ניסתה לסלק את המחשבות הללו הצידה ואמרה תפילה לשלומו של בנה.
'הוא אמר שהוא יחזור היום. למה הוא לא התקשר? אנחנו צריכים לבדוק עם חברות התעופה', אמרה לבעלה.
חאלד, שישב לצד אביו, הזכיר לפוזיה שהוא אמר שחזרתו תהיה עד ה-12 או המאוחר עד ה-15 בנובמבר. 'זה לגמרי חוסר אחריות מצידו, אבל הוא בטח נתקע איפשהו. בוא נחכה עוד יום', אמר.
הם אכלו ארוחת ערב בדממה. מאוחר יותר באותו לילה, פאוזיה הלכה לחדרו של חאליד כדי לדבר איתו מכיוון שהיא הייתה חסרת מנוחה. כשנכנסה ראתה את חאליד יושב ליד המחשב שלו ומנסה להבין אם הוא יכול למצוא זכר אלקטרוני כלשהו של חמיד. הוא הביט באמו המודאגת והציג חזית אמיצה, 'אני מנסה להתחבר אליו באינטרנט. אני בטוח שהוא חייב להיות באזור רשת נמוך, או שאולי יש הפרעה באספקת האינטרנט; אחרי הכל זו אפגניסטן', אמר.
כשחאליד הלך לישון, פאוזיה ישבה מול המחשב כדי לחפש את כל הטיסות לקאבול וממנה. היו רק שניים בשבוע, בימי חמישי וראשון. היא חשבה לעצמה, 'זה יום שני אז הוא לא יכול היה להגיע היום. יום חמישי יהיה 15 בנובמבר. הוא חייב להיות על הטיסה הזו. אני אבדוק מחר בבוקר עם חברות התעופה.’ היא יצאה מהחדר של חאליד ונכנסה לטרקלין לשבת קצת בשתיקה.
היא ניסתה שוב את המספר של חמיד כדי לראות אם הוא צלצל. זה לא קרה. השעה הייתה עכשיו בסביבות 22:20. פתאום הייתה לה תחושה שוקעת כשהיא יושבת לבד בחדר האורחים הזעיר. זה הרגיש כאילו הזמן עצר. היא הרימה את מבטה אל שעון הקיר, וראתה שהמחוג השני לא זז. הזמן אכן עצר במשק הבית הזה. כל שעוני הקיר של הבית הפסיקו לתקתק. פאוזיה הייתה מאובנת. היא לא ישנה באותו לילה, בכתה לבדה והתפללה לשלומו של בנה.
13 בנובמבר 2012
פאוזיה התקשרה חולה לעבודה. היא הייתה נחושה לקבל קצת מידע על חמיד. היא שלפה את המספר של אריאנה איירליינס ומצאה את המספר של משרדם בקאבול. אצבעותיה רעדו כשחייגה. 'בבקשה תן לו להיות ברשימה, בבקשה, בבקשה,' פאוזיה המשיכה למלמל כשהטלפון צלצל. זה המשיך לצלצל הרבה מאוד זמן, עד שלבסוף שמעה קול גברי צעיר אומר, 'שלום, אריאנה איירליינס. איך אני יכול לעזור לך?'
'שלום, זו פאוזיה אנסארי מתקשרת ממומבאי, הודו. רציתי קצת מידע לגבי נוסע. האם תוכל לבדוק אם הוא בטיסה שלך ביום חמישי לדלהי?'
'אני מצטער. אנחנו לא מוסרים פרטי נוסעים. זו מדיניות החברה שלנו.'
'בני, אני מתקשר מכיוון שאני דואג לילד שלי. בני חמיד אנסארי נסע לקאבול והיה אמור לחזור השבוע. הוא אמר שהוא יחזור עד ה-15 בנובמבר. בבקשה תעזור לי. אני רק רוצה לדעת אם הוא הוזמן לטיסה הבאה או לא. בבקשה תעזרו!’ זו הייתה תחינה של אם נואשת.
'תחזיקי את הקו, גברתי,' אמר האיש.
היא לא הייתה צריכה לדאוג ויכלה לחכות כמה ימים. אבל משהו לא הרגיש לה נכון. תוסיפו לזה את העובדה שלא ניתן היה להשיג את חמיד בטלפון שלו. הייתה לה תחושה שוקעת, כאילו חלק ממנה נחתך. הפחדים שלה קיבלו חיים משלהם והיא לא הצליחה להתרכז בעבודה. היא רצתה להרגיע את עצביה על ידי קבלת מידע על חמיד.
האיש חזר על הקו ואמר, 'גברתי, תוכלי לשתף את הפרטים שלו שוב?'
פאוזיה עשתה זאת. הוא החזיק שוב את הטלפון וכשחזר הוא אמר, 'גברתי, אף אחד עם השם הזה לא הוזמן בטיסה שלנו ביום חמישי הקרוב'.
היא הייתה המומה לתוך שתיקה. דמעות זלגו על לחייה, היא אמרה, 'בן, בבקשה תבדוק שוב. הוא חייב להיות ברשימה'.
השתררה דממה בצד השני, ואז האיש אמר, 'יש לי את הרשימה מולי. הוא עשוי להזמין כרטיס מאוחר יותר. יש זמן. יש לו עוד יומיים, גברתי. בבקשה אל תדאג. אני בטוח שתוכל להתחבר אליו בקרוב'.
שתף עם החברים שלך:
