הסבר: חשיבות הכתיבה של זוכה נובל עבדולראזק גורנה על חווית הפליטים

רוב ספריו של עבדולראזק גורנה מציגים גיבורים ערבים אפריקאים המנסים להשלים עם נקע וניכור, תוך התבוננות בחברות ובתרבויות שבהן אחיזתם קלושה.

כתיבתו של גורנה חוקרת את חווית המהגרים וכיצד הגלות והאובדן מעצבים זהויות ותרבויות. (איל' ניקלאס אלמהד פרס נובל הסברה)

לקראת ההכרזה על פרס נובל לספרות השנה, הפרס היוקרתי - שקוע במחלוקת בשנים האחרונות - נקרא על חוסר ההכללה וההכרה שלו בנשים סופרות וסופרות צבעוניות. ביום חמישי, עבדולראזק גורנה, בן 72, שנולד בזנזיבר ומתגורר כיום בבריטניה, הפך לסופר האפריקאי החמישי שזוכה בפרס נובל לספרות , אחרי הסופרת הניגרית Wole Soyinka (1986), Naguib Mahfouz המצרי (1988), והסופרות הדרום אפריקניות Nadine Gordimer (1991) וג'ון M Coetzee (2003).

בציטוט שלה שיבחה ועדת נובל את חדירתו הבלתי מתפשרת והחמלה של גורנה להשפעות הקולוניאליזם ולגורל הפליט במפרץ בין תרבויות ויבשות.

עבודתו של גורנה

מחברם של 10 רומנים ומספר סיפורים קצרים ומסות, כולל זיכרון היציאה (1987), דרך הצליינים (1988), גן עדן (1994), ליד הים (2001), עזיבה (2005), לב חצץ (2017) ו, לאחרונה, Afterlives (2020), כתיבתו של גורנה חוקרת את חווית המהגרים וכיצד הגלות והאובדן מעצבים זהויות ותרבויות.

רוב ספריו מציגים גיבורים ערבים אפריקאים המנסים להשלים עם נקע וניכור, תוך התבוננות בחברות ובתרבויות שבהן אחיזתם קלושה. לדוגמה, פרדייז, שנבחרה לפרס בוקר, מתייחסת ללב החושך של הסופר המודרניסטי הבריטי ג'וזף קונרד (1902), שכן גיבורו יוסוף מגיע לבגרות בתקופה של התפשטות קולוניאלית אלימה במזרח אפריקה בסוף המאה ה-19.

ברוב יצירותיו, גורנה נמנע מנוסטלגיה ומעלה טרופי ז'אנר כדי להראות את המתח וחוסר הביטחון החבויים בחולות הנעים ללא הרף של העקירה. בסרט ליד הים, רומן נוסף המועמד לפרס בוקר, הוא חוקר את מאבקו של הפליט לזכור וגם לשכוח.

חבר צוות מציג ערימה של עותקים של Afterlives מאת הסופר יליד זנזיבר עבדולראזק גורנה בחלון של חנות ספרים בלונדון. (AP)

קשה לדעת בדיוק איך הדברים הפכו להיות כפי שהם, להיות מסוגלים לומר באיזו ביטחון שקודם זה היה זה ואז זה הוביל לזה ולאחר, ועכשיו אנחנו כאן. הרגעים חומקים לי מבין האצבעות. אפילו כשאני מספר אותם לעצמי, אני יכול לשמוע הדים של מה שאני מדכא, של משהו ששכחתי לזכור, מה שהופך את הסיפור לקשה כל כך כשאני לא רוצה שזה יהיה, אומר אחד המספרים, סאלח, מוסלמי מטנזניה המבקש מקלט בבריטניה עם ויזה מזויפת בשם אויבו המושבע.

בפיתול הגורל, מי שנשלח לעזור לו להשתקע בארץ החדשה הוא בנו של אותו אדם, ובמריבותיהם המרות והחריפות, מתגבש המתח בין העולם הישן לחדש.

מתרחש בתחילת המאה ה-20, לפני שהשלטון הגרמני על מזרח אפריקה הסתיים ב-1919, Afterlives, יצירתו האחרונה של גורנה, ממריאה מהנחת גן העדן וחוקר את גורלו של חמזה, צעיר ערבי אפריקאי שמתגייס להילחם למען הגרמנים ב- מלחמת העולם הראשונה.

רקע כללי

גורנה נולד בזנזיבר שבאוקיינוס ​​ההודי בדצמבר 1948, כשעדיין שלטו בה הבריטים. ב-1963, עם קבלת עצמאות הארכיפלג, הוא ייכנס לשלב של תסיסה אזרחית וסכסוכים פנימיים בין המיעוט הערבי שהיה בשלטון לבין הרוב האפריקאי. ב-1964, מהפכת זנזיבר תגרום להפלת המלך החוקתי, הסולטן ג'משיד בן עבדאללה, ושל מתפקידיו הערבים ברובם על ידי מהפכנים הנוטים לשמאל אפריקאי.

בעקבותיה העקובים מדם, כשזנזיבר הפכה לרפובליקה המאוחדת של טנזניה, ערבים ומיעוטים אחרים נרדפו ללא רחמים, עם כמה הערכות שהעמידו את מניין ההרוגים לכ-20,000.

גורנה עזב את האי ב-1968 כשהוא בן 18 ועבר לבריטניה, פליט בחיפוש אחר מקלט בטוח. הוא לא יוכל לחזור הביתה ולפגוש את משפחתו עד 1984, אז יפגוש את אביו זמן קצר לפני שהאחרון מת.

למרות שסוואהילי היא שפת האם שלו, כשהחל לכתוב בגיל 21, גורנה נמשך לעבר האנגלית, שפת החינוך שלו. הוא קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת קנט, קנטרברי, שם היה פרופסור לאנגלית וספרות פוסט-קולוניאלית עד פרישתו האחרונה. עבודתו האקדמית התמקדה בספרות פוסט-קולוניאלית וגולה, עם דגש מיוחד, מזכיר את אתר נובל, על סופרים כמו סויינקה, נג'ג ווה ת'יונג'ו וסלמן רושדי.

הסופר הטנזני עבדולראזק גורנה חוזר לביתו בקנטרברי. (AP)

בכתביו ובראיונותיו דיבר גורנה ארוכות על כך ששאב השראה מזנזיבר הקוסמופוליטית של ילדותו, שבה שגשגו זו לצד זו שפע של שפות, דתות ותרבויות, ואשר מוצאות את ביטוין באמצעות שפע של סווהילית, ערבית, הינדי וגרמנית המופיעים ביצירתו.

הַשׁרָאָה

במאמרו 'כתיבה ומקום' משנת 2004, כותב גורנה,...בזמן שעזבתי את הבית, השאיפות שלי היו פשוטות. זו הייתה תקופה של קושי וחרדה, של טרור ממלכתי והשפלות מחושבות, ובגיל 18 כל מה שרציתי היה לעזוב ולמצוא ביטחון והגשמה במקום אחר. לא יכולתי להתרחק יותר מהרעיון של כתיבה. להתחיל לחשוב אחרת על כתיבה באנגליה כמה שנים מאוחר יותר היה קשור בלהיות מבוגר, לחשוב ולדאוג לדברים שנראו לא מסובכים קודם לכן, אבל בחלק גדול יותר זה היה קשור לתחושת המוזרות והשוני המכריעה שהרגשתי שם. .

היה משהו מהוסס ומגשש בתהליך הזה. זה לא שהייתי מודע למה שקורה לי והחלטתי לכתוב על זה. התחלתי לכתוב כלאחר יד, בייסורים מסויימים, בלי שום תחושה של תוכנית אבל לחוץ מהרצון לומר עוד. עם הזמן, התחלתי לתהות מה הדבר שאני עושה, אז הייתי צריך לעצור ולהתלבט. ואז הבנתי שאני כותב מהזיכרון, וכמה הזיכרון הזה חי וסוחף, כמה רחוק מהקיום חסר המשקל המוזר של השנים הראשונות שלי באנגליה.

המוזרות הזו העצימה את תחושת החיים שנותרו מאחור, של אנשים שננטשו כלאחר יד וללא מחשבה, מקום ודרך לאיבוד לי לנצח, כפי שזה נראה באותה תקופה. כשהתחלתי לכתוב, החיים האבודים האלה הם מה שכתבתי עליו, המקום האבוד ומה שזכרתי ממנו.

חשיבות עכשיו

בתקופה שבה משבר הפליטים העולמי נמצא בעלייה אקספוננציאלית, עבודתו של גורנה מפנה את תשומת הלב לאופן שבו גזענות ודעות קדומות נגד קהילות ודתות ממוקדות מנציחות תרבויות של דיכוי.

בהערה הביו-ביבליוגרפית שלו, כותב אנדרס אולסון, יו'ר ועדת נובל, האקדמיה השוודית, מסירותו של גורנה לאמת והרתיעה שלו מהפשטות מדהימות. זה יכול לגרום לו להיות עגום וחסר פשרות, במקביל לכך שהוא עוקב אחר גורלם של יחידים בחמלה רבה ובמחויבות בלתי מתפשרת.

הרומנים שלו נרתעים מתיאורים סטריאוטיפיים ופותחים את מבטנו אל מזרח אפריקה המגוונת מבחינה תרבותית שאינה מוכרת לרבים במקומות אחרים בעולם. ביקום הספרותי של גורנה, הכל משתנה - זיכרונות, שמות, זהויות. זה כנראה בגלל שהפרויקט שלו לא יכול להגיע להשלמה בשום מובן מוחלט.

ניוזלטר| לחץ כדי לקבל את הסברים הטובים ביותר של היום בתיבת הדואר הנכנס שלך

שתף עם החברים שלך: