אכבר הבין את האופי המורכב של הינדוסטאן: אירה מוכותי
הכותב על מדוע ההשמצה של המוגולים כיום היא מורשת בריטית ואיך זה היה לכתוב על אכבר.

מחבר: אירה מוכותי
הוצאה: Aleph Book Company
עמודים: 624
מחיר: 799 רופי
מהזנה בספרך השני ועד למלך שיהפוך לפנים של השושלת, מה משך אותך למוגולים מלכתחילה?
המוגולים קרובים אלינו מאוד בזמן. רק כ-250 שנים מפרידות בינינו לבין ימי התהילה שלהם, שבעקבותיהם הם המשיכו להתקיים, פחתו, עוד 100 שנים. אז במובן מאוד פיזי, מיידי, מורשתם של המוגולים נמצאת סביבנו. אפשר לראות את זה בבניינים שמלכלכים את הנוף של הודו, בבגדים שאנחנו לובשים, באטר שבו אנחנו משתמשים, במילים שמחלחלות לאוצר המילים שלנו, במרכיבים במטבחים שלנו. זה אפילו שם, בקשתות המזוהמות של שאג'האני ומנות שמנתיות מדי המוגשות במסעדות 'מוג'לאי' בעיירות בריטיות מימיות.
בספר הראשון שלי, גיבורות (2017), נתקלתי בסיפורה של ג'האנרה בגום, בתו של שאה ג'האן. נדהמתי מהעצמאות שלה, מהעושר שלה, מהחיפוש שלה אחר משמעות מחוץ לאורח החיים המפואר שלה. זה הוביל אותה לדרך הסופית ושתי הביוגרפיות שכתבה זוהרות בשאיפה שיתייחסו אליה ברצינות כמו אחיה דרה שוק ואביה, ולא יאפשרו למגדר שלה לערער אותה. מצאתי את המסר שלה מאוד מרגש, בהתחשב בכך שהזיכרון שלה נמחק כמעט לחלוטין, וזה הביא אותי לכתוב את בנות השמש (2018). מכיוון שזו הייתה הערכה מחדש של הזנאנה של 'המוגולים הגדולים', הקסם לאכבר היה בלתי נמנע. אכבר מטיל צל עצום על ההיסטוריה המוגולית ועל הודו כפי שהיא היום. יחד עם זאת, יש הרבה מאוד יצירת מיתוסים שמלווה בהכרח אישיות כזו. חשבתי שזה יהיה תרגיל מעניין לבחון מחדש את אכבר ואת מורשתו באמצעות כמה תובנות חדשות מרתקות מהיסטוריונים של האמנות. למרות העובדה שאכבר הוא דמות קמעה כל כך, לא כמעט מספיק ביוגרפיות מודרניות באנגלית נכתבו בעשורים האחרונים.
איך אתה מגיב להכפשה של השושלת המוגולית כיום?
ההשמצה של ההיסטוריה המוגולית היא, למרבה הצער, תוצר של מורשת קולוניאלית. הבריטים הם שהתחילו לדבר במונחים של עידן 'הינדו' קדום ולא מזוהם, כדי להבדיל מה'מוסלמי' המאוחר יותר, כישויות נפרדות, במאה ה-19. זה נעשה כדי להצדיק את הפלישה שלהם להינדוסטאן, אבל, למרבה הצער, הנרטיב הזה ממשיך לצבור אחיזה. זהויות מעולם לא היו כל כך פשטניות כמו הינדו או מוסלמי, או למעשה נוצרי, ג'יין, בודהיסטי, פארסי וכו'. זהויות היו דברים מורכבים, שעוצבו על ידי נאמנויות שבט, גיאוגרפיה, שפה, תרבות וכו', כאשר הדת היא אחד מגורמים רבים, לעתים קרובות לא. אפילו החשוב ביותר. לכן, אני מאמין, חשוב על אחת כמה וכמה לכתוב היסטוריות סיפוריות עבור ההדיוט, כך שניתן יהיה להפוך את הניואנסים הללו לנגישים בקלות עבור אנשים שמתעניינים.
האם הייתם אומרים שאכבר היה הראשון מבין המוגולים שיש לו הבנה מגוונת של הטבע הסינקרטי של הודו? האם זו הסיבה שהוא התרחק בסופו של דבר ממדיניות האדמה החרוכה של מצור צ'יטורגאר שלו?
אכבר היה הראשון שהגיב לאופי המגוון של הינדוסטאן והוא הפך את התגובה הזו לעצם הפיגום של האימפריה. גם באבור וגם הומאיון כבר היו מודעים לגיוון הזה וגם די פרגמטיים לגבי הצורך לעבוד עם רוב לא מוסלמי. לשניהם היה מספר רב של חיילים הינדים בצבאותיהם בשל מורשתם הטימורית, שהייתה מעשית לחלוטין בכל הנוגע לדת. אבל אף אחד מהם לא שלט מספיק זמן כדי לתרגם את זה לתגובה קוהרנטית. אכבר עשה, וזה היה חלק מהגאונות שלו - להבין את האופי המורכב של הינדוסטאן וליצור מערכת ניהול, שבה כל החברים היו מושקעים במערכת. אנשים לא יתוגמלו או ייענשו בגלל דתם, אלא באמצעות הכישרון והיכולות שלהם.

המצור על צ'יטור הגיע מוקדם בתקופת שלטונו של אכבר (1567-68), כאשר טרם גיבש מדיניות ברורה. הוא עדיין עמד בפני אתגרים בכל החזיתות. עצם האכזריות של צ'יטור היא שאפשרה לאכבר להשתמש אז בכוחו כגורם מרתיע. רק לאחר נפילתם של צ'יטור ורנת'מבור, הצטרפו לאימפריה חמולות ראג'פוט רבות שהיו בעבר סוררות, והביאו שלום בר קיימא. אז אולי אכבר ראה בזה שלב הכרחי בהיווצרותה של אימפריה גדולה, עשירה ויציבה.
שלטונו של אכבר החל במגיפה והייתה מגיפה נוספת לאחר מסע גוג'אראט שלו (1572-73). כיצד הוא הגיב לאתגרים רפואיים אלו?
היו רעב, ואחריו מגיפות, לאורך ההיסטוריה. רעב היה תכוף והוביל למקרי מוות נרחבים, שגרמו אז למחלות. נראה היה שלאנשים הייתה מודעות לכך שההדבקה יכולה להתפשט באמצעות מגע מכיוון שיש דיווחים על משפחות שלמות שמתות יחד בבתיהם כי הסתגרו בעצמם. מבחינת אכבר, יש דיווח על רעב לקראת סוף המאה ה-16 בסרינגאר. אכבר נקט בצעדים אקטיביים כדי להקל על הסבל - הוא הקים מטבחי אוכל, ביטל יותר מ-50 מיסים קשים והחל בבניית מבצר בהרי פרבת, שעבורו הועסקו מאות פועלים בשכר כדי שיהיה להם כסף לאוכל.
עסקתם בעצמאותן של הנשים המוגוליות וברגישותו של אכבר אליהן, אבל בתקופת שלטונו, ההתבוללות בתרבות ההינדוסטנית נעלמה אותן אט אט. איך אתה מסביר את הדיכוטומיה הזו?
כשאכבר התחתן עם נשותיו הראג'פוטיות בניסיון לייצב את האימפריה, הוא היה צעיר מאוד. השפעתה של תרבות שבט רג'פוט העילית על הפאדשה הצעירה הייתה, אם כן, משמעותית. אחת ההשפעות הללו הייתה ככל הנראה רצון, כמו חמולות רג'פוט, 'להעלים' נשים מאחורי תפיסה מחמירה יותר של פורדה ומרחב זנאנה קבוע ומוגדר. במקביל, ביקש אכבר להביא סדר ומבנה בכל היבטי החיים והחברה המוגוליים. אם תעברו על העין-אי-אכברי של אבו'ל פאזל, תראו שיש נהלים משוכללים למגוון פעילויות, כמעט מבלבל בפרטים שלהן, החל מכללים להאכלת הפילים המלכותיים ועד להחזקת הפילים המלכותיים. אוהלים מלכותיים. במובן מסוים, ה'סדר' של המרכיב הנשי במשפחת המלוכה המוגולית נפל באותה מסגרת. זה לא העלה בשום צורה שאכבר שינה את השקפתו כלפי נשים, שנשארה אמפטית ואכפתית. הוא המשיך לערער על הגישות הרווחות כלפי נשים, בין אם מדובר בנוהג של סאטי או בסטיגמה נגד נישואים חוזרים של אלמנה בהינדואיזם או בחוקי הירושה המפלים באסלאם.
שתף עם החברים שלך: