פסק דין Ayodhya: מהי החזקה לרעה, טוענים המוסלמיים ש-SC דחתה?
אחת השאלות המשפטיות המרכזיות שעליה ענה ספסל החוקה של חמשת השופטים בשבת הייתה קשורה לחזקה רעה, שהועלתה על ידי מועצת הווקף הסוני המרכזי של אוטר פראדש, בתביעתה שהוגשה ב-1961.
בית המשפט העליון נתן בשבת את פסק הדין בן 906 העמודים על אדמתה השנויה במחלוקת של איודיה. אחת השאלות המשפטיות המרכזיות ספסל חוקה של חמישה שופטים בשבת התשובה הייתה קשורה לאחזקה רעה, שהועלתה על ידי מועצת הווקף המרכזית הסונית של אוטר פראדש, בתביעתה שהוגשה ב-1961.
במילים פשוטות, החזקה לרעה היא החזקה עוינת של נכס - שצריכה להיות רציפה, ללא הפרעה ושלווה. הספסל הגיע למסקנה כי החזקה הרעה שנתבעו על ידי המוסלמים אינה רציפה ובלעדית במהותה, ומכאן שהם לא יכלו לעמוד על זכות החזקה לרעה.
הספסל הגיע למסקנה לאחר שההינדים הצליחו לקבוע כי החצר החיצונית ברשותם לאחר שהבריטים הקימו מעקה סביב מסגד הבברי ב-1858.
מדוע טענו המפלגות המוסלמיות לזכות החזקה?
סעיף 11(א) לכתבי הטענות של מועצת הווקף המרכזית הסונית ביקשה במפורש טענה בדבר חזקה לרעה. הבקשה התבססה על ההנחה שגם אם היה קיים מקדש הינדי במקום בו נבנה מסגד הבברי לפני כ-500 שנה, המוסלמים שיכללו את תוארם על ידי החזקה רעה על ידי החזקה ארוכה, בלעדית ומתמשכת, שבגללה. התואר של המפלגות ההינדיות, אם בכלל, עמד כבוי.
משמעות הדבר היא שהמפלגות המוסלמיות הציעו טענה חלופית לאחזקה שלילי, אם יקבעו על ידי המפלגות ההינדיות שהמסגד נבנה במקום המקדש ההינדי.
עם זאת, הצדדים ההינדואים טענו כי הרכוש השנוי במחלוקת הוא אדם משפטי, שלא ניתן לרכוש אותו בחזקה לרעה. נטען כי גם אם דמותו של האליל נשברת, אלוהות היא אלמוות - ולפיכך בניית המסגד על הארץ לא הורידה מאופיו כאל.
ומדוע לא הצליחו הצדדים המוסלמים לבסס את הטענה שלהם?
השופט קבע כי יש לקבוע את מרכיבי החזקה לרעה בכתבי הטענות - ולהוכיח אותם בראיות.
לראיה, אמר הספסל כי המפלגות המוסלמיות, מעבר להצהרה שהן ברשותן ארוכות, בלעדיות ומתמשכות החל מהזמן שבו נבנה המסגד, לא הצליחו לספק עובדות כלשהן התומכות בחזקה לרעה; חשוב מכך, הספסל ציין כי לא נמסרו רישומים על ידי המפלגות המוסלמיות לגבי החזקה לתקופה שבין 1528 ל-1860.
על מה שמהווה את המרכיבים של החזקה רעה, הספסל הסתמך על תצפיות של שופט בית המשפט העליון לשעבר, שופט S Rajendra Babu (ב-Karnataka Board of Wakf v Government of India). השופט ציטט את פסק הדין משנת 2004: מי שטוען לרעה צריך להראות: (א) באיזה תאריך הגיע לידי החזקה, (ב) מה היה אופי החזקה שלו, (ג) האם עובדת החזקה הייתה ידועה ל- צד אחר, (ד) כמה זמן נמשכה החזקתו, וכן (ה) החזקתו הייתה פתוחה וללא הפרעה.
מה שאומר למעשה שהחובת המוטלת על המוסלמים להוכיח בעובדות שההחזקה הייתה ללא הפרעה. מלבד חוסר היכולת להוכיח החזקה בין 1528 ל-1860, המוסלמים גם לא הצליחו לקבוע שהחזקה לא הייתה מופרעת.
השופט ציין: ...לא יתכן שהתובעים (הצדדים המוסלמים) יערכו תיק של החזקה שלווה, גלויה ומתמשכת בכל הנכס. ד'ר דוואן (יועץ של מפלגות מוסלמיות) טען שוב ושוב שהמוסלמים נמנעו במתן פולחן שלהם במסגד כתוצאה מהאי חוקיות של ההינדים...(דהוואן) מתייחס לתקריות שהתרחשו בשנים 1856-7, 1934 ו-1949 .
האירועים הקשורים לכל אחד מהאירועים הנ'ל מהווים אינדיקטורים לממצא הסופי שלמרות קיומו של מבנה המסגד, לא ניתן לראות בחזקה כפי שנטען על ידי המוסלמים כמי שעומדת בתנאי הסף הנדרשים לביצוע הנטל של מקרה של החזקה לרעה.
אל תפספסו מ-Explained | מה עולה מפסק הדין של SC Ayodhya: הפוליטיקה של מנדל-קמנדל הגיעה למעגל
שתף עם החברים שלך:
