דאגלס סטיוארט מקווה שהזכייה של בוקר עוזרת לסופרים ממעמד הפועלים
סטיוארט זכה לשבחים ביקורתיים על האופן שבו הוא מסתכל על עוני בהתמכרות והרס חלומות ללא רתיעה אך ברוך והומור.
סטיוארט הקדיש את הספר לאמו שמתה מאלכוהוליזם כשהיה בן 16. הוא אומר שהיה חשוב לו לתת תיאור אמיתי של התמכרות. כיאה לשנה זו של עבודה מהבית וסגרות, רגע משנה חיים של דאגלס סטיוארטס הגיע אליו על הספה שלו.
הסופר הסקוטי היה בבית במנהטן כשהוכרז כזוכה בפרס בוקר 2020 בשבוע שעבר סטיוארט זכה בפרס הספרותי בסך 50,000 פאונד (,000) עבור שאגי ביין, הסיפור העוצמתי של ילד שמתבגר עם אם אלכוהוליסטית בעוני, צלק את גלזגו של שנות ה-80. זה הישג מדהים לרומן ראשון שלקח עשור לכתוב ונדחה על ידי 32 מוציאים לאור לפני שמצא בית.
ריקוד קצת במטבח זה בערך כמו שאתה יכול לחגוג ב-2020, אמר סטיוארט ל-Associated Press בראיון עם זום, מאיפה עוד? מהספה שלו. סטיוארט, 44, יודע שה-Booker יכול לשנות את הקריירה ולהביא דחיפה משמעותית למכירות ולפרופיל של הסופר. רק תשאלו זוכים קודמים כמו ברנרדין אווריסטו או הילארי מנטל שהפכו מסופרים בעלי משקל בינוני מסחרי לראש טבלאות רבי המכר.
הוא מקווה שזה יעזור לפתוח את ההוצאה לאור לקולות חדשים במיוחד סופרים מרקע של מעמד הפועלים. סטיוארט יליד גלזגו הוא רק הזוכה הסקוטי השני ב-Booker בהיסטוריה של 51 השנים של הפרס, פתוח לרומנים בשפה האנגלית מרחבי העולם. הוא גדל כמו הדמות המרכזית שלו בבית עני בפרויקט דיור בגלזגו עם אמא שנאבקה בהתמכרות.
הרומן מתרכז בשאגי, ילד רגיש בעולם קשה ובאמו אגנס המנסה לעצור את התפוררות חלומותיה במהלך שנות ה-80 העגומות, כאשר המדיניות הכלכלית הכלכלית של ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר זירזה את הדעיכה התעשייתית של גלזגו. סטיוארט חושב שחשוב _ ומאוחר _ שסופר ממעמד הפועלים זכה בפרס בוקר.
הוא אמר שבילדותו ספרים מעולם לא נראו כמו אנשים כמונו כי הם מעולם לא הכילו אנשים כמונו. הדבר שמגדיר אותו שוגי באת' זו משפחה ממעמד הפועלים שחומקת דרך מרקם החברה ולא לעתים קרובות אנו זוכים לשמוע קולות מסוג זה שסטיוארט אמר בקול סקוטי עדין. זה טוב שלקולות הסקוטיים יש רגע של תמיכה וזה נהדר לראות גם סופרים קווירים, אמר סטיוארט שמתגורר בניו יורק עם בעלו האמריקאי. אז אני מקווה שזה לא רק ישנה את חיי אלא שזה עוזר להרבה אנשים אחרים.
סטיוארט הקדיש את הספר לאמו שמתה מאלכוהוליזם כשהיה בן 16. לדבריו, היה חשוב לו לתת תיאור אמיתי של התמכרות. לפעמים כשאני קורא על התמכרות זו בירה גדולה A וההתמכרות היא כמעט האישיות של האדם או מה שהם. הוא אמר. ומעולם לא ידעתי שזה נכון. אני כותב על זה כמי שעבר את זה ומי שאהב מישהו שאבד. וידעתי כשכתבתי את הספר שרציתי שאגנס תהיה עגולה ככל האפשר היא לא חייבת להיות נחמדה. היא לא חייבת לעשות תמיד את הדבר הנכון. אבל אתה יודע שהיא אמא, אהובה, חברה או אויב. היא הרבה דברים.
סטיוארט זכה לשבחים ביקורתיים על האופן שבו הוא מסתכל על עוני בהתמכרות והרס חלומות ללא רתיעה אך ברוך והומור. המוציאה לאור והעורכת מרגרט באסבי, אשר עמדה בראש צוות השופטים של בוקר, אמרה כי הטווח הרגשי של הספרים והיכולת להעביר חמלה ללא רחמים הפכו אותו לקלאסיקה. הדרך של סטיוארטס לצאת מהעוני הגיעה דרך אופנה ולא בכתיבה. הוא למד עיצוב טקסטיל בקולג' עבר לניו יורק ועשה קריירה מצליחה באופנה עם חברות כולל בננה ריפבליק. הוא התחיל לכתוב שוגי באת' בשנת 2008 מונע על ידי מה שהוא מכנה כפייה שלא להודות אפילו בפני עצמו שהוא עובד על רומן.
באמת כתבתי אותו עבור הדמויות בלי לדעת שזה אי פעם יהיה ספר שיצא לאור, הוא אמר. חלק מהסיבה שזה לקח 10 שנים היא בגלל שלא רציתי לשחרר אותם, מצאתי נחמה ושמחה עצומה בכתיבה וביצירת העולמות האלה. הרומן נדחה שוב ושוב על ידי מוציאים לאור שאמרו שהם אוהבים אותו אבל לא ידעו איך להסביר את גלזגו בשנות ה-80 ואת התאצ'ריזם לציבור האמריקאי. הם לא היו צריכים לדאוג. כבר המוכר המוביל בבריטניה מבין ששת המועמדים הסופיים של בוקר שוגי באת' היה מועמד לגמר של פרסי הספרים הלאומיים בארה'ב ומופיע ברשימות רבות של הטובים של השנה. סטיוארט עזב את העבודה שלו כדי להפוך לסופר במשרה מלאה וכבר סיים את הרומן השני שלו, סיפור אהבה קווירי מסוכסך המתרחש בגלזגו של שנות ה-90.
הוא מרוצה מהאופן שבו הספר אומץ בארץ הולדתו. השר הראשון של סקוטלנד, ניקולה סטרג'ון, שלח לו הודעת ברכה דקות לאחר זכייתו בבוקר. אבל אחד הדברים הכי גדולים בפרסום הספר ובחיבור לקוראים הוא שאנשים מניו זילנד והודו ודטרויט יצאו ושיתפו אותי בסיפורים דומים שהוא אמר. וכאשר אנו חיים בחברה שמקטבת יותר בין בעלי מי שלא רוצים להחזיר לחסרים לבין אלה שאין להם שנשארים מאחור שאגי הוא למעשה אפילו לא רומן היסטורי.
שתף עם החברים שלך:
