הסביר: מי היו שיקגו 7, ומה קרה במהלך משפטם?
משפט השביעייה של שיקגו היה רגע חשוב בהיסטוריה של אמריקה שכן הוא העלה שאלות לגבי התיקון הראשון לחוקה והביא לידי ביטוי את התנגשות התרבות במדינה.

שנת 1968 נתפסת לעתים קרובות כשנה הסוערת ביותר בהיסטוריה האמריקנית של המאה ה-20. מלחמת וייטנאם החלה, פעיל זכויות האזרח מרטין לותר קינג ג'וניור נרצח והביא להתפרעויות אלימות, והבחירות לנשיאות התבררו כמשאל עם על המלחמה על רקע מחאות והתנגשויות בין רשויות הציבור למדינה. הקולנוען אהרון סורקין, בדרמה ההיסטורית האחרונה שלו, הוציא עלה חשוב מהשנה הדרמטית הזו.
'המשפט של שיקגו 7' שפורסם בנטפליקס מוקדם יותר החודש הוא סיפורם של שבעה (בתחילה שמונה) מפגינים נגד מלחמת וייטנאם שהואשמו בקשירת קשר והסתה להתפרעויות בוועידה הלאומית הדמוקרטית בשיקגו ב-1968. הסרט עוקב אחר הדרמה שהתחוללה במהלך המשפט של שיקגו 7, בהזדמנויות רבות שולף דיאלוגים היישר מאולם בית המשפט כפי שהם נאמרו. עד תום המשפט, חמישה מתוך שבעת הנאשמים הורשעו בהסתה להתפרעויות ולכולם גזרו עונשים ממושכים בגין ביזיון בית המשפט. עם זאת, בשנת 1972, הרשעות בוטלו על ידי בית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור המעגל השביעי בטענה שהשופט היה מוטה גזעית ותרבותית בפסק דינו.
משפט השביעייה של שיקגו היה רגע חשוב בהיסטוריה של אמריקה כשהיא העלתה שאלות על התיקון הראשון לחוקה והביאה לידי ביטוי את התנגשות התרבות במדינה. לחץ כדי לעקוב אחר Express Explained בטלגרם
מי היו שבעת שיקגו (שמונה)?
באוגוסט 1968, רחובות שיקגו היו עמוסים בהפגנות, עצרות, מצעדים וקונצרטי רוק שהפגינו נגד מלחמת וייטנאם. במהלך ההפגנות פרצו עימותים אלימים בין המפגינים לשוטרים, שהתגלגלו להתפרעות שלמה. המשטרה השתמשה בגז מדמיע, בהפחדה מילולית ופיזית כדי להרחיק את המפגינים מהרחובות. במהלך הימים הבאים ביצעה המשטרה מספר מעצרים ועצרה באגרסיביות עיתונאים מלסקר את האירוע.
בין האלפים ברחובות, שמונה מארגנים הגיעו להיות מואשמים על ידי מערכת המשפט הפדרלית בהסתה להתפרעויות. השמונה של שיקגו היו פנים חשובות בקבוצות אקטיביסטיות שונות. הדבר היחיד שקשר ביניהם היה ביקורת משותפת על הממשל האמריקאי. אבי הופמן וג'רי רובין היו המייסדים המשותפים של התנועה המהפכנית התיאטרליות, הנגדית בתרבות הנגדית, שנקראה מפלגת הנוער הבינלאומית, שחבריה היו ידועים בכינויים 'ייפים'. דיוויד דלינגר הוביל את 'ועדת הגיוס הלאומית לסיום המלחמה בווייטנאם', והיה מהבכירים מבין השמונה. טום היידן ורני דייויס היו מנהיגים לשעבר של הסטודנטים למען חברה דמוקרטית. לי ויינר היה עוזר מחקר באוניברסיטת נורת'ווסטרן וג'ון פרוינס היה פרופסור לכימיה באוניברסיטת אורגון.
הנאשם השמיני, בובי סייל, היה המייסד של מפלגת הפנתרים השחורים באוקלנד, קליפורניה, ארגון פוליטי שחור שביצע סיור אזרחים חמושים, תוך מעקב אחר התנהגות משטרת אוקלנד. סיל והשופט, יוליוס הופמן, היו מסוכסכים ללא הרף, כשהאחרון אמר הצהרות גזעניות נגדו. הופמן הורה לסתום את סתום לסיל, ולבסוף הכריז על משפט לא נכון בעניינו, וגזר עליו ארבע שנות מאסר. כתוצאה מכך, נותרו שבעה נאשמים במשפט.
סקירה | הביקורת על משפט שיקגו 7: הסרט של אהרון סורקין מרהיב
מה קרה במהלך המשפט?
המשפט החל בסתיו 1969 ונמשך במשך חמשת החודשים הבאים. השמונה של שיקגו הואשמו בקשירת קשר לחצות גבולות בין-מדינתיים בכוונה לגרום למהומה. ההיסטוריון ברוס רגסדייל במאמר המחקר שלו, 'שביעית שיקגו: רדיקליזם של שנות ה-60 בבתי המשפט הפדרליים', כתב על המשפט, הנאשמים ועורכי דינם השתמשו באולם בית המשפט כפלטפורמה לביקורת רחבה על החברה האמריקאית וכאתגר כמעט אנרכי כלפי הלגיטימיות של הסמכות השלטונית. המשפט שנמשך כמעט חמישה חודשים המחיש את האופי השנוי במחלוקת ולעתים קרובות התיאטרלי של ענייני הציבור בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70.
מה שבלט במהלך המשפט היה כמות התיאטרון המועסקים על ידי הנאשמים ועורכי דינם בהצגת טענותיהם. לדוגמה, רובין הודה בחפותו באגרוף מורם, בעוד הופמן, לאחר שהוצג בפני המושבעים, נשף להם נשיקה. במה שהיה אחד הרגעים הדרמטיים ביותר במשפט, הופמן ורובין נכנסו לאולם בגלימות שיפוט, השליכו אותם לדלת ודרסו עליהם כדרך להפגין זלזול בסמכות השיפוטית. כשהשופט הופמן הגיב בקלות רבה מדי להפגנות באולם, זה רק הוסיף לדרמה של ההליך.
ההגנה זימנה למעלה ממאה עדים, רבים מהם עוברי אורח שהעידו על האלימות המשטרתית והפציעות הבלתי מעוררות בקרב המפגינים. גם סופרים ומבצעים ידועים כמו אלן גינסברג, דיק גרגורי וג'ודי קולינס העידו על כוונתם השלווה של המפגינים.
לאחר שלב הטיעונים, בעוד חבר המושבעים דנה בפסק הדין, ציטט השופט הופמן את הנאשמים ועורכי דינם בגין 159 סעיפי בוז פלילי. חלק מההרשעות היו על התפרצויות וניבולי פה באולם בית המשפט, רבות על צחוק ואחרות התבססו על סירובו של נאשם לקום כשהשופט נכנס או יצא מהאולם, ציין רגסדייל. לבסוף ב-19 בפברואר 1970 השיב חבר המושבעים את פסק דינו. פרוינס ווינר זוכו, בעוד הנאשמים הנותרים הורשעו בחציית קווי המדינה בכוונה להסית להתפרעויות ולנשא נאומים מעוררי דלקת. הם נקנסו ב-5000 דולר כל אחד ונידונו לחמש שנות מאסר. שנתיים לאחר מכן, גזר הדין בוטל.
גם בהסבר | למה כולם חוץ מקזחסטן מתביישים עם סרט ההמשך של בוראט?
הייצוג הקולנועי של סורקין למשפט מסתיים בנימה בלתי נשכחת למדי, שכן היידון (בגילומו של אדי רדמיין), מציע הצהרה לבית המשפט ממש לפני גזר הדין, ומקריא את השמות והגיל של 4,752 הקצינים מהחיילים האמריקנים שהיו. נהרג במלחמת וייטנאם מאז החלו ההליכים נגד שמונתם.
שתף עם החברים שלך: