הסבר: מדוע בוטלה פגישת SAARC

מקורות מדווחים כי המדינות החברות לא הצליחו להסכים על השתתפותה של אפגניסטן, כאשר פקיסטן והודו בפרט מסוכסכות בנושא.

SAARC הוא ארגון בין-ממשלתי אזורי של מדינות דרום אסיה, כלומר הודו, בנגלדש, בהוטן, האיים המלדיביים, נפאל, פקיסטן וסרי לנקה. אפגניסטן הצטרפה לגוש ב-2007, תחת נשיאה דאז, חמיד קרזאי. (צילום קובץ/רויטרס)

פגישה של שרי חוץ מה האגודה של דרום אסיה לשיתוף פעולה אזורי מדינות (SAARC), שהייתה אמורה להתקיים בניו יורק בשבת, בוטלה. מקורות מדווחים כי המדינות החברות לא הצליחו להסכים על השתתפותה של אפגניסטן, כאשר פקיסטן והודו בפרט מסוכסכות בנושא.

לאחר שפקיסטן התנגדה להשתתפותו של כל פקיד מהממשל הקודם בגאני, חברי SAARC הסכימו להשאיר כיסא ריק כייצוג סמלי של אפגניסטן. עם זאת, איסלמבאד התעקש מאוחר יותר שהטליבאן יורשה לשלוח את נציגו לפסגה, רעיון שכל המדינות החברות האחרות דחו.

לאחר שלא ניתן היה ליצור הסכמה, נפאל, ה'מארחת' של הפסגה, ביטלה רשמית את הפגישה.

מדוע מדינות התנגדו?

הטליבאן לא הוכר כממשלה הרשמית של אפגניסטן על ידי אף מדינות SAARC החוסמות את פקיסטן. כמה מנהיגי טליבאן בכירים נמצאים ברשימה השחורה של ארה'ב ו/או מוגדרים כטרוריסטים בינלאומיים. מנהיגים בכירים שאינם ברשימה השחורה ידועים בתמיכה בפעילות טרור או בהשתייכות לארגוני טרור.

בעוד הודו ומדינות אחרות נפגשו עם דוברי הטליבאן, מתן אפשרות לייצג את אפגניסטן ב-SAARC תעניק לגיטימציה לקבוצה ותשמש הכרה רשמית בזכותם למשול. מלבד פקיסטן, שיש לה קשרים הדוקים עם הטליבאן, במיוחד תת-הקבוצה האלימה שלה, רשת Haqqani, אף אחד מחברי ה-SAARC האחרים לא מכיר בטליבאן וחלקם, כמו הודו, הטילו ספק בלגיטימיות שלהם.

בשבוע שעבר, במפגש של ארגון שיתוף הפעולה בשנחאי, ראש הממשלה מודי התייחס לטליבאן כממשלה לא מכילה, והזהיר מדינות אחרות לחשוב לפני קבלת המשטר באפגניסטן. חברי ה-SAARC מודעים היטב לאיום הטרור הגלוש מאפגניסטן תחת משטר הטליבאן, עם בנגלדש בפרט, מודאג מההשפעה שעשויה להיות לו על קיצוניות בגבולותיה. מודי הודה בכך, כי ההתפתחויות באפגניסטן עלולות להוביל לזרימה בלתי מבוקרת של סמים, נשק בלתי חוקי וסחר בבני אדם.

היווצרות של SAARC

SAARC הוא ארגון בין-ממשלתי אזורי של מדינות דרום אסיה, כלומר הודו, בנגלדש, בהוטן, האיים המלדיביים, נפאל, פקיסטן וסרי לנקה. אפגניסטן הצטרפה לגוש ב-2007, תחת נשיאה דאז, חמיד קרזאי. SAARC כולל גם תשעה משקיפים מוכרים רשמית כולל האיחוד האירופי, ארה'ב, איראן וסין.

לאחר שברית המועצות פלשה לאפגניסטן ב-1979, המצב הביטחוני בדרום אסיה הידרדר במהירות. בתגובה, שרי החוץ של שבעת החברים הראשונים נפגשו בקולומבו בשנת 1981. בפגישה הציעה בנגלדש להקים אגודה אזורית שתיכנס לדיון בנושאים כמו ביטחון וסחר. בעוד שרוב המדינות הנוכחיות היו בעד ההצעה, הודו ופקיסטן היו סקפטיות.

בסופו של דבר, שתי המדינות נכנעו ובשנת 1983 בדקה, הצטרפו לחמש המדינות האחרות בחתימה על ההצהרה על שיתוף פעולה אזורי של האגודה הדרום אסייתית ואיתה, מסמנת את ההקמה הרשמית של SAARC. בפגישת דאקה, המדינות החברות גם השיקו את תוכנית הפעולה המשולבת שהתוותה את חמשת תחומי שיתוף הפעולה בין מדינות SAARC, כלומר, חקלאות; פיתוח כפרי; תקשורת; מֵטֵאוֹרוֹלוֹגִיָה; ופעילות בריאות ואוכלוסיה. על פי אמנת SAARC, מטרת הארגון הייתה לתרום לאמון הדדי, הבנה והערכה של בעיות זה של זה.

בשנת 2005, אפגניסטן הגישה בקשה רשמית לחברות ב-SAARC, מהלך שעורר ויכוחים בשל צמיחתה של הדמוקרטיה האפגנית ותפיסת המדינה כמדינה מרכז אסיה. מדינות ה-SAARC, שנלחצו על ידי פקיסטן, הסכימו להכניס את אפגניסטן לגוש בתנאי שהיא תקיים לראשונה בחירות כלליות לא מפלגתיות, מה שעשתה בסוף 2005. ב-2007, אפגניסטן הפכה למדינה השמינית החברה ב-SAARC.

מה SAARC עשה עד כה

למרות שאיפותיה הנעלות, SAARC לא הפכה להתאחדות אזורית בתבנית האיחוד האירופי או האיחוד האפריקאי. המדינות החברות בה מוכות מחלוקות פנימיות, בעיקר הסכסוך בין הודו לפקיסטן. זה בתורו הפריע ליכולתה ליצור הסכמי סחר מקיפים או לשתף פעולה בצורה משמעותית בתחומים כמו ביטחון, אנרגיה ותשתיות. פסגת ה-SAARC ה-18 והאחרונה נערכה ב-2014 כאשר פקיסטן אמורה לארח את הפסגה ה-19 ב-2016. עם זאת, בעקבות מעורבותו לכאורה של איסלמבאד במתקפת הטרור אורי בג'אמו וקשמיר, מודי סירב להשתתף. זמן קצר לאחר מכן, גם בנגלדש, אפגניסטן, בהוטן, המלדיביים וסרי לנקה פרשו מהפסגה, בטענה לחששות מחוסר ביטחון אזורי שנגרם על ידי פקיסטן והיעדר סביבה נוחה לשיחות. נפאל לא הצליחה לפרוש מהפסגה מכיוון שיושב ראש SAARC היה מנפאל.

למרות הכישלונות הללו, SAARC השיגה מעט הצלחה. היא סיפקה פלטפורמה לנציגים ממדינות חברות להיפגש ולדון בנושאים חשובים, דבר שאולי היה מאתגר באמצעות דיונים דו-צדדיים. הודו ופקיסטן, למשל, יתקשו להצדיק בפומבי פגישה כאשר המתיחות בין השתיים גבוהה במיוחד, אך נציגים משתי המדינות עלולים להתאחד תחת הדגל של SAARC. הגוש גם התקדם בחתימה על הסכמים הקשורים לשינויי אקלים, ביטחון תזונתי ומאבק במשבר קוביד-19. יש לה פוטנציאל לעשות הרבה יותר, אבל זה מותנה בשיתוף פעולה בנושאי מפתח בין המדינות החברות.

כשפקיסטאן נחושה בתמיכתה בטליבאן ושאר חברי SAARC מתעייפים להכיר בקבוצה, כל פסגה עתידית לא צפויה עד שהנושא ייפתר.

ניוזלטר| לחץ כדי לקבל את הסברים הטובים ביותר של היום בתיבת הדואר הנכנס שלך

שתף עם החברים שלך: