הסבר: מדוע דרום קוריאה וסין נלחמות על קימצ'י?

המלפפון החמוץ התוסס החריף, קימצ'י, יצר קצת מרירות בקשרי הסחר בין סין לדרום קוריאה.

דרום קוריאה הקדישה משאבים רבים לקידום הקימצ'י בארץ ובחו'ל. (צילום: ויקימדיה קומונס)

בשבוע שעבר, ארגון התקינה הבינלאומי, גוף התקנים העולמי המבוסס בשוויץ, פרסם תקנות חדשות לייצור, הובלה ואחסון של פאו קאי, תבלין ירק מלוח ומותסס ממחוז סצ'ואן בסין. במסמך צוין כי התקנות לא חלות על קימצ'י, מלפפון חמוץ מותסס חריף ממקור קוריאני, הנעשה בדרך כלל עם כרוב.

עם זאת, התקשורת הסינית הודיעה על החדשות על ידי מועדון פאו קאי עם קימצ'י, עם הגלובל טיימס צהובון לאומני בבעלות המדינה, המכנה אותו תקן בינלאומי לתעשיית הקימצ'י בראשות סין.

כיצד הגיבה דרום קוריאה?

הקוריאנים ראו בקביעת התקשורת הסינית פגיעה במורשת התרבותית שלהם. הם פנו לרשתות החברתיות כדי לשתף את זעמם והאשימו את סין בגניבת עין. משתמשים סינים הגיבו בטענה שסין היא היצרנית המובילה של קימצ'י בעולם ולכן יש לה טענה עליה.

משרד החקלאות הדרום קוריאני פרסם הצהרה לפיה אין לבלבל בין פאו קאי לבין קימצ'י, שהתקינה לגביו נקבעה כבר בשנת 2001 על ידי האו'ם.

כמה חשוב הקימצ'י לקוריאנים?

אורז וקימצ'י (אוית גם גימצ'י) הוא מאכל עיקרי בחצי האי וגם צפון ודרום קוריאה משחו את התכשיר הכבוש כמאכל הלאומי שלהם.

אין זה מוגזם לומר כי קימצ'י הוא אחד מאבני המפתח של הזהות הקוריאנית. יחד עם מוזיקת ​​פופ ואופרות סבון, הוא אחד מיצוא התרבות הדרום קוריאני הידוע ביותר. קימג'אנג (או גימג'אנג), התהליך המסורתי של הכנת קימצ'י, נרשם כמורשת תרבותית בלתי מוחשית על ידי אונסק'ו ב-2013.

דרום קוריאה הקדישה משאבים רבים לקידום הקמצ'י בבית ומחוץ, והקימה את המכון העולמי לקמחי ואיגוד הקמחי הקוריאני להמשך מחקר וחדשנות בתעשייה, ואת המכון לחקר המזון של קוריאה לחקר הערך התזונתי והרפואי של קימצ'י ולאשר אמונות אהובות על יכולתו של המזון לרפא כמעט כל מחלה.

יש אפילו מוזיאון בסיאול בשם Kimchikan שנותן למבקרים סקירה מהירה של 1,500 שנות ההיסטוריה של האוכל ומכיר להם כמעט 180 זנים אזוריים. עקוב אחר Express Explained בטלגרם

גם בהסבר | החוק של דרום קוריאה שמתיר לכוכבי קיי-פופ כמו BTS לדחות את השירות הצבאי

האם יש עוד בשטף הזה?

המתיחות בין סין לדרום קוריאה על רקע קימצ'י נעוצה ביחסי הסחר בין שתי השכנות. במשך שנים רבות, דרום קוריאה השלימה את הביקוש הלאומי לקימצ'י על ידי יבוא יותר ויותר קימצ'י מתוצרת סינית. לפי דו'ח שפורסם ב-2014 ב-Finance and Development, שהוצא על ידי קרן המטבע הבינלאומית (IMF), מגמה זו החלה ב-2003 בגלל שהקימצ'י הסיני היה זול יותר.

גם כשהביקוש המקומי לזה גדל, במיוחד ממסעדות, פחות משקי בית הכינו קימצ'י משלהם. דו'ח מ-2017 של המכון העולמי לקמחי קובע שכמעט 90 אחוז מהקימצ'י שהוגש במסעדות הגיעו מסין.

סיבך את העניינים הייתה העובדה שסין החמירה את התקנות שלה לגבי יבוא מוצרים כבושים ב-2012 והיצוא הדרום קוריאני של קימצ'י לסין ירד בצורה דרסטית מכיוון שהיא לא עמדה בסטנדרטים החדשים. גם לאחר שנעשה ויתור לקימצ'י, כאשר סין הסכימה להסיר את המכסים על המזון בעת ​​חתימת הסכם הסחר החופשי עם דרום קוריאה ב-2015, סחר הקימצ'י הקוריאני לא הצליח להתאושש.

סין גם סיפקה את דרום קוריאה כיצואנית העיקרית של קימצ'י ליפן, עוד שוק חשוב מאוד למוצר המזון, על פי דו'ח קרן המטבע הבינלאומית.

למעשה, הסטנדרטיזציה הבינלאומית שקיבלה קימצ'י ב-2001 שורשיה בסכסוך סחר אחר, בין דרום קוריאה ליפן. ב-Culinary Nationalism in Asia (2019), היסטוריונית האוכל Katarzyna J Cwiertka מציינת כי מלחמת קמחי בין שתי המדינות החלה בשנת 1996 כאשר יפן החליטה לייעד את קימצ'י (הגייה יפנית של קימצ'י) כאחד המאכלים הרשמיים שלה באולימפיאדת אטלנטה.

עד אז, יחסי הסחר היפניים-קוריאנים כבר היו תחת לחץ מכיוון שיפן כבר הייתה מעורבת בייצוא הגרסה היפנית 'מיידית' של קימצ'י, שחסרה את הטעם הייחודי שנבע מתהליך התסיסה. בתגובה, דרום קוריאה הגישה תיק לקודקס, בטענה שיש צורך בהקמת תקן קימצ'י בינלאומי, שאומץ רשמית ב-5 ביולי 2001, היא כותבת.

צ'ווירטקה מוסיף שלמעשה, הסטנדרטיזציה של הקימצ'י היא שהובילה לגידול בייצור הקימצ'י הסיני, גם כשהיא הניבה רק מרווח חיובי קל לדרום קוריאה.

אל תפספסו מ-Explained | החוק של דרום קוריאה שמתיר לכוכבי קיי-פופ כמו BTS לדחות את השירות הצבאי

שתף עם החברים שלך: