הסבר: מה המחיר הכלכלי של להיות 'הודו המטונפת'?
למרות שיפורים לאורך השנים, הודו מפגרת בתברואה, וזה בא לידי ביטוי במקרי מוות בטרם עת, תת תזונה כרונית בילדים ובפרודוקטיביות מופחתת.
רכבת מטרו פועלת במזג אוויר מעורפל, בניו דלהי (PTI) בשבוע שעבר, נשיא ארה'ב דונלד טראמפ התייחס אליה כהודו המטונפת במהלך הדיון הנשיאותי האחרון והודו קיבלה הרבה תשומת לב לא רצויה.
זה מעלה שתי שאלות חשובות.
אחד, כמה אנחנו מטונפים כשלעצמם וגם בהשוואה למדינות אחרות? אני מניח כאן שלא משנה כמה זה נשמע פוגע, לא רבים יטענו שיש לנו עוד דרך ארוכה לפני שנקרא לעצמנו מדינה נקייה.
שניים, מה זה עולה לנו ככלכלה להיות כל כך מטונפים? כי למען האמת, אם להיות מטונף ומזוהם לא עולה לנו אז זה יהיה טיעון כלכלי מצוין בעד להישאר מטונף.
אבל לפני שננסה לענות על שאלות אלה, הבה נסתכל תחילה על החדשות האנליטיות הגדולות האחרות בחזית הכלכלית. זה היה קשור לאופן שבו חברי הקהילה החדשים התגבשו הוועדה למדיניות מוניטרית (MPC) של הבנק המרכזי של הודו (RBI) ראה את מצב הכלכלה ההודית.
השבוע התחיל עם דיווחים בחדשות של מושל RBI Shaktikanta Das שקבע זאת הודו בפתח של תחייה כלכלית. אבל השבוע הסתיים בחדשות על זה מתקשר עם קוביד-19 ופרסום הפרוטוקולים של MPC מסקירת המדיניות של אוקטובר שהציגה תחזית הרבה יותר מפוכחת להתאוששות הכלכלית.
ההערכה הכי ראויה לציון, והנגישה ביותר, הייתה זו של מייקל פטרה .
הוא הצהיר שייתכן שיחלפו שנים עד להודו להחזיר את התפוקה (קרא התמ'ג) שאבדה כתוצאה מהמגיפה. ובתקופה שבה פרשנים רבים, במיוחד בממשלה, בחרו להדגיש את מה שמכונה היורה הירוקה, פטרה קבעה: זה אמנם עורר אופטימיות לגבי ההחלמה המיוחלת לה, אבל אולי זהירות פרגמטית מתבקשת.
הסיבה שלו: הפחד מגל שני מתנשא מעל הודו; היא כבר אילצה נעילות ברחבי אירופה, ישראל ואינדונזיה, והודו, עם עומס המקרים השני בגודלו של זיהומים ותשתיות בריאות מתוחות יתר על המידה, לא יכולה להיות חסינה. בהיעדר נהגים מהותיים, ההתאוששות עשויה להימשך רק עד להשלמת הביקוש העצור והשלמת חידוש המלאי. עדויות אמפיריות מצביעות על כך שההתאוששות בהנחיית הצריכה היא רדודה וקצרת מועד.
אם נחזור להתייחסות של דונלד טראמפ להודו המטונפת, יש לזכור שבזמן שהוא דיבר בהתייחסות להסכם האקלים של פריז, הניסיון כאן הוא להסתכל על הלכלוך במונחים של תברואה לקויה או לא מספקת ועלייה ברמות הזיהום.
לפי האתר Our World in Data, חלק מאוניברסיטת אוקספורד, על פי ההערכות 775,000 אנשים מתו בטרם עת כתוצאה מתברואה לקויה בשנת 2017. זה היה 1.4% ממקרי המוות העולמיים. במדינות בעלות הכנסה נמוכה הוא מהווה 5% ממקרי המוות, נכתב.
ראה את התרשים שלהלן כדי לקבל שליטה על המספר השנתי של מקרי מוות לפי גורמי סיכון בהודו. זיהום אוויר - הן בפנים והן בחוץ - כמו גם תברואה לקויה, מקורות מים לא בטוחים ואי גישה למתקני שטיפת ידיים מתחרים בסיכונים הנובעים מלחץ דם גבוה, רמות סוכר גבוהות בדם ועישון.
מאמר מערכת | למרות השקפות מנוגדות לגבי שימוש בדלק מאובנים בארה'ב, גם טראמפ וגם ביידן מהווים אתגר לעמדה של שינוי האקלים של דלהי
המספר השנתי של מקרי מוות לפי גורמי סיכון בהודו התרשים שלהלן מראה כיצד חלקם של מקרי המוות כתוצאה מתברואה לא בטוחה השתנה במהלך השנים. בהודו, נתח זה היה גבוה יותר משכנותיה כמו בנגלדש ופקיסטן.
נתח מקרי מוות עקב תברואה לא בטוחה יתרה מכך, בעוד המניה ירדה בהודו, אך הקצב הואט מעט מאז 2015. כמובן, הנתונים הללו הם רק עד 2017 והם האחרונים הזמינים על פי מחקר Global Disease Burden - שפורסם ב-Lancet - על ידי המכון עבור מדדי בריאות והערכה (IHME).
הסיבה לכך שרבים מתים מסניטציה לא בטוחה היא שבהודו, לשיעור גבוה מהאוכלוסייה אין גישה לתברואה משופרת. תברואה משופרת מוגדרת כמתקנים המבטיחים הפרדה היגיינית של הפרשות אנושיות ממגע אנושי. זה כולל מתקנים כגון שטיפה/שטיפה (למערכת ביוב צנרת, בור ספיגה, מחדרת בור), מחדרת בור משופרת (VIP) מאווררת, מחסה בור עם לוח ושירותי קומפוסט.
בשנת 2015, ל-68% מאוכלוסיית העולם הייתה גישה למתקני תברואה משופרים. במילים אחרות, לכמעט שליש מהאנשים לא הייתה גישה.
קרא | 'לא איך אתה מדבר על חברים': ביידן על טראמפ כינה את האוויר של הודו 'מטונף'
בהודו, רק ל-40% מהאוכלוסייה הייתה גישה לתברואה משופרת. זה נמוך בהרבה משכנותיה הבאות כמו סרי לנקה (95%) ופקיסטן ובנגלדש (שתיהן מעל 60%). עם 40% גישה, הודו משולב עם מדינות כמו זימבבואה וקניה, והיא מתחת למדינות כמו זמביה וסנגל.
בעוד שהמגמה הרחבה יותר היא שהגישה לתברואה משופרת עולה עם רמות גבוהות יותר של הכנסה, פקיסטן, בנגלדש, רואנדה ונפאל השיגו גישה טובה יותר ברמות נמוכות יותר של תוצר לנפש מאשר הודו (ראה תרשים למטה). יתרה מכך, בערך ברמת התמ'ג לנפש של הודו, לאוזבקיסטן יש גישה של 100%, בעוד שלווייטנאם ומיאנמר יש רמות כפולות של גישה לתברואה משופרת.
נתח האוכלוסייה עם שיפור תברואה לעומת תוצר לנפש, 2015 בסך הכל, תברואה לקויה וזיהום משפיעים לרעה על תקני בריאות הציבור. גמגום ילדים - שפירושו גובה נמוך יותר לגילו - הוא סימן לתת תזונה כרונית ונתונים מראים שהגמגום גבוה יותר במדינות (כגון הודו) בהן הגישה לתברואה משופרת נמוכה (ראה תרשים למטה). לחץ כדי לעקוב אחר Express Explained בטלגרם
שכיחות גמגום לעומת מתקני תברואה משופרים, 2015 כל זה מביא אותנו למחיר של מטונף. לפי הבנק העולמי: חוסר תברואה מעכב גם את הצמיחה הכלכלית. תברואה לקויה עולה מיליארדים למדינות מסוימות.
במקרה של הודו, המחקר המצוטט ביותר הוא מחקר של הבנק העולמי משנת 2006, כאשר עלויות כאלה הוצמדו ל-53.8 מיליארד דולר או 6.4% מהתמ'ג השנתי של הודו. גם אם האחוז הזה (מהתמ'ג) נשאר זהה, בתמ'ג של היום, ההפסדים (קירוב גס) יהיו קרובים ל-170 מיליארד דולר (או 12 לאך מיליון רופי).
ההפסדים הכלכליים מונעים בעיקר ממקרי מוות בטרם עת, עלות טיפול רפואי, אובדן זמן ופרודוקטיביות בחיפוש אחר טיפול, ואובדן זמן ופרודוקטיביות במציאת גישה למתקני תברואה, על פי הבנק העולמי.
לפי ארגון הבריאות העולמי, כל דולר שהוצא על תברואה מניב חיסכון של כ-9$ בטיפול, עלויות בריאות ורווחים מימים פרודוקטיביים יותר.
ברור שלא משתלם למדינות כמו הודו להישאר מטונפות, בלי קשר למה שהמדינות המשגשגות יותר כמו ארה'ב אומרות או עושות.
אז, הישארו נקיים והישארו בטוחים.
אודית
שתף עם החברים שלך:
