הסבר: מדוע עליית האבטלה, לא צמיחת התמ'ג, היא האתגר הגדול ביותר עבור הודו

בדרך כלל, צמיחה כלכלית מהירה דואגת לדאגות האבטלה. עם זאת, במקרה של הודו, אי אפשר להניח זאת.

מחפשי עבודה ב-Delhi Job Mela בניו דלהי (צילום אקספרס מאת Tashi Tobgyal)

אחד הטרנדים המובילים בטוויטר במהלך השעות האחרונות היה #modi_rojgar_do. ההאשטאג בעצם מבקש מראש הממשלה נרנדרה מודי לספק יותר תעסוקה. למעלה מ-2 מיליון ציוצים כבר פורסמו באמצעות ההאשטאג הזה. לפי המראה של אלה שכבר מצייצים באמצעות ההאשטאג הזה, הוא צפוי להישאר בולט בימים הקרובים השבוע.

היו עוד שתי מגמות טוויטר שכדאי לציין. האחד היה #ब्राह्मणवाद_जहर_है (ברהמניזם הוא רעל) והשני היה #आरक्षण_ज़हहहहहण_जै_हहहहहहहह. על פניו, שני ההאשטאגים האלה מדברים על קסטיזם (היררכיית קסטה) והסתייגות מבוססת קסטה במקומות עבודה, אבל בעצם גם הם עוסקים באותו נושא בסיסי - בעיית האבטלה האדירה של הודו.

בעבר ExplainSpeaking כתב מדוע אבטלה יכולה להפוך ל- כאב ראש גדול יותר לממשלה

בואו נבין תחילה את היקף הבעיה שעל הפרק.

רגע לפני משבר קוביד בסוף שנת הכספים 2019-20, בהודו היו (לפי הנתונים שסיפק מאהש ויאס מהמרכז לניטור הכלכלה ההודית) כ-403.5 מיליון מועסקים וכ-35 מיליון (או 3.5 מיליון) מובטלים בגלוי בארץ. למאגר הקיים הזה, כל שנה הודו מוסיפה בערך 10 מיליון (או מיליון) מחפשי עבודה חדשים.

אבל במהלך השנה האחרונה, כמה מיליונים איבדו את מקום עבודתם. כתוצאה מכך, נכון לינואר 2021, היו בהודו רק כ-400 מיליון מועסקים. ברמה אחת אלו חדשות טובות מכיוון שהרבה יותר איבדו מקומות עבודה ונראה שרבים חזרו לעבודה כשהכלכלה החלה להתאושש. אבל ברמה אחרת, המספר של 400 מיליון גם מדגיש את הקיפאון ברמות התעסוקה של הודו.

אם נסתכל על נתוני Vyas/CMIE, שנערכים מאז 2016, המספר הכולל של המועסקים בהודו יורד בהתמדה. זה היה 407.3 מיליון ב-2016-17 ואז ירד ל-405.9 מיליון ב-2017-18, ול-400.9 מיליון בסוף 2018-19.

במילים אחרות, אפילו עם הצמיחה של כלכלת הודו, אם כי בקצב מואט, לפני משבר קוביד, מצב התעסוקה הלך והחמיר. לכן המספר הכולל של המובטלים הגלוי הפך ל-35 מיליון. אם במהלך 12 החודשים האחרונים, המספר הכולל של המועסקים ירד, אז הגיוני שמספר המובטלים הכולל יהיה בין 40 ל-45 מיליון כיום. יש לזכור גם שכל מובטל הוא חלק ממשפחה גדולה יותר - מה שמרמז על מיליוני משפחות שסובלות מהעדר הזדמנויות תעסוקה.

מהגרים שחוזרים לביתם באוטר פראדש בעקבות אובדן עבודה בהריאנה (צילום אקספרס מאת וישאל סריווסטב)

ואפילו ההערכה הזו של 45 מיליון לוכדת רק את המובטלים הגלויים - כלומר אלה שמחפשים עבודה ולא מוצאים אותה. בעיית האבטלה בפועל גדולה עוד יותר.

הנה איך. בהתחשב בגידול האוכלוסייה בהודו, בכל שנה יש קרוב ל-20 מיליון (או 2 מיליון) אנשים שנכנסים לאוכלוסיית גיל העבודה של 15 עד 59 שנים. אבל לא כולם מחפשים עבודה. לדוגמה, אם החוק והסדר גרועים או אם התנהגות תרבותית מכתיבה זאת, נשים צעירות עשויות לא להרגיש מוסמכות לחפש עבודה. באופן דומה, ייתכן שכמה גברים מוותרים על חיפוש עבודה לאחר ניסיונות כושלים חוזרים ונשנים. אם יותר ויותר מבני הנוער בהודו יחליטו לשבת בחוץ, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של הודו (LFPR) יורד. ונתונים מצביעים על כך שזה קרה בהודו.

להודו יש LFPR של כ-40% בלבד. במילים אחרות, בהודו רק 40% מתוך 20 מיליון המצטרפים לקבוצת גיל העבודה בכל שנה באמת מגיעים קדימה ומחפשים עבודה. בקרב נשים יחס השתתפות זה נמוך אף יותר. ברוב המדינות המפותחות הוא עומד על כ-60%. אם 60% מכלל המצטרפים לקבוצת גיל העבודה היו מחפשים עבודה אז, בנסיבות העניין, הודו הייתה מוסיפה כמעט 15 מיליון בכל שנה למאגר המובטלים הגלויים.

בדרך כלל, צמיחה כלכלית מהירה דואגת לדאגות האבטלה. עם זאת, במקרה של הודו, אי אפשר להניח שרק צמיחה כלכלית מהירה תפתור אוטומטית את בעיית האבטלה של הודו. הסיבה לכך היא שאפילו כאשר התמ'ג של הודו צמח במהירות בעבר, אופי הצמיחה הזה היה כזה שהוא ייצר מספר קטן מאוד של משרות בעלות שכר טוב.

ויג'אי ג'ושי, עמית אמריטוס ממכללת מרטון, אוקספורד, מצביע על האופי השגוי של הצמיחה של הודו בספרו הדרך הארוכה של הודו.

בעשר השנים שבין 1999-2000 ל-209-10, סך כוח העבודה של הודו גדל ב-63 מיליון. מתוך 44 מיליון אלו הצטרפו למגזר הבלתי מאורגן, 22 מיליון הפכו לעובדים בלתי רשמיים במגזר המאורגן, ומספר העובדים הפורמליים במגזר המאורגן ירד ב-3 מיליון.

מחפשי עבודה ב-Delhi Job Mela בשנת 2019 (צילום אקספרס מאת Tashi Tobgyal)

ברמה אחת, הממשלה יכולה להרגיש די מאושרת מכיוון שבשנת הכספים הקרובה צמיחת התמ'ג של הודו תראה התאוששות חדה - הודות לאפקט בסיס מסיבי.

אבל שום דבר מכל זה לא משנה את האופן השפל שבו הודו גדלה. התמ'ג יכול להמשיך לעלות ככל שיותר ויותר חברות הופכות ליותר פרודוקטיביות על ידי החלפת עבודה בהון (מכונות), אבל זה רק יעמיק את בעיית האבטלה של הודו.

יש סיבה נוספת שעשויה להחמיר את הבעיה לפחות בטווח הקצר והבינוני. אם יש מקום לתקציב האיחוד לשנים 2021-2022, נראה שראש הממשלה מודי החליט שהממשלה לא תהיה המניעה העיקרית במשק. המנטרה של ממשלת מינימום חותרת למעשה את תפקידה של הממשלה ביצירת מקומות עבודה חדשים ישירות.

למרות שעל הנייר זה הגיוני, העיתוי מוטל בספק. הסיבה לכך היא שהכלכלה ההודית חלשה למדי והמגזר הפרטי כבר הראה את העדפתו בכך שבחר לקצץ מקומות עבודה ולהגדיל את רווחיו. בהחלט ייתכן, ודי מובן, שהמגזר הפרטי מתאפק מגיוס במספרים גדולים בשנתיים הקרובות - מחכה, כביכול, להודים שיחזירו את כוח הקנייה שלהם.

אבל בינתיים, הדלפק הזה של צעירים מובטלים ומאוכזבים ימשיך להתנפח במיליונים בכל חודש שעובר.

שמור על עצמך!

אודית

שתף עם החברים שלך: