גאוטם מוקופאדהאיה: 'ארה'ב לא השקיעה במוסדות הדמוקרטיה האפגנית, במסחר, או אפילו בצבא שלה'

מה הוביל לתבוסה של אמריקה באפגניסטן ולשובו של הטליבאן לאחר 20 שנה, דומיננטי יותר מאי פעם? מה הרוויחה או הפסידה הודו מהשקעותיה הפיננסיות, האסטרטגיות והפוליטיות שם?

Gautam Mukhopadhaya, שגריר הודו באפגניסטן בין השנים 2010-13.

מה הוביל לתבוסה של אמריקה באפגניסטן ולשובו של הטליבאן לאחר 20 שנה, דומיננטי יותר מאי פעם? מה הרוויחה או הפסידה הודו מהשקעותיה הפיננסיות, האסטרטגיות והפוליטיות שם? Gautam Mukhopadhaya, לשעבר השגריר בקאבול, מסביר. ערכו קטעים וסרטון מלא משיחה בחודש שעבר, לפני שהאמריקאים סוף סוף עזבו.

על המקום שבו נכשלה ארה'ב מול הטליבאן:

הכישלון היה ממש בהתחלה. לאמריקאים היה ברור שהם התערבו כדי לחסל את אל-קאעידה והטרור הבינלאומי. למען ההגינות, הם לא אמרו שהם שם כדי לשחרר את האפגנים מהטליבאן. אבל לקח להם 10 שנים אפילו למצוא את אוסאמה בן לאדן ולמעשה להגיע לשלב שבו אפשר לומר באופן תיאורטי שאל-קאעידה חוסל.

אבל הם גם עמדו פנים אל פנים עם המציאות שנוכחותו של אל-קאעידה באה מתוך הרדיקליזם שקודם ויוצא מפקיסטן. בשלב השני [אחרי מלחמת עיראק] עברה הנוכחות הצבאית של ארה'ב באפגניסטן מלוחמה בטרור למלחמה בהתקוממות. מכיוון שמקור המלחמה היה בפקיסטן, אובמה הגה את המנדט 'אפ-פק' עבור ריצ'רד הולברוק. לפני אובמה, בוש הבין שפקיסטן היא שורש הבעיה, וטראמפ באסטרטגיית דרום אסיה שלו באוגוסט 2017 הגיע לאותה מסקנה. הוא כינה את פקיסטן באופן ספציפי וחזק, אבל מסיבה כלשהי, אף ממשל אמריקאי לא הצליח להמשיך את ההיגיון של התגלית עד לסיומו באמצעות שימוש בדיפלומטיה כפייה. במשך שנים, הנשיא (חמיד) קרזאי התחנן בפני האמריקאים, למה אתם נלחמים באפגניסטן, המלחמה בעצם מתחילה מפקיסטן.

כמו כן, בעוד ארה'ב הוציאה כסף על מאמץ המלחמה ועל תקשורת, חברה אזרחית, נשים ודברים רבים אחרים, הם לא השקיעו באפגניסטן. הם ידעו שאפגניסטן יושבת על עושר מינרלים בשווי 3 טריליון דולר, אבל לא הייתה בה השקעה אחת. האמריקאים לא השקיעו אפילו בדמוקרטיה, במוסדות הדמוקרטיה; הם לא השקיעו במסחר. אם הם היו רוצים להשקיע במסחר, הם היו יכולים לדחוף את פקיסטן לפתוח סחר מעבר דו-כיווני בין הודו לאפגניסטן דרך פקיסטן. הם אמנם הוציאו הרבה כסף, אבל הכסף הזה נכנס לרכבת הרוטב של מספר רב של קבלנים אמריקאים ואפגניים, אופורטוניסטים, מתווכים.

לבעיה הוסיפו דברים רבים אחרים; אזכיר נקודה מרכזית אחת. בסביבות 2018, כאשר ממשל טראמפ הגיע לראשונה למשא ומתן ישיר עם הטליבאן, אני חושב שהם הגיעו להבנה שאחרי 20 שנות מלחמה בטרור, הם סיפקו למעשה ביטחון נטו ליריביהם האסטרטגיים הגדולים - סין, רוסיה ואיראן - באזור ההוא. הסיבה הייתה שמעולם לא חשבו על אפגניסטן במונחים של חשיבותה האסטרטגית; הם בזבזו הזדמנויות שיכלו לנצל הן לפיתוח אפגניסטן והן לייצוב גדול יותר של האזור. וכך אמרו, אנחנו שולפים, הממשלה הזו מושחתת וכו'; עכשיו, בין אם יש מלחמת אזרחים או מה שלא יהיה, זה כאב הראש שלך. הם צמצמו את כולם - רפובליקות מרכז אסיה, הודו, האפגנים עצמם - רק לנזק נלווה.

יכולה להיות פרשנות אחרת - שהאמריקאים סייעו בכוונה להחזיר את הטליבאן כדי לערער את היציבות באזור עבור יריביהם האסטרטגיים. על פניו, זה נראה מביך שארה'ב צריכה לנסות להכיל את סין בכל מקום אחר אבל לתת לה מעבר אסטרטגי וירטואלי במרכז אסיה... אני רק משער כאן, אבל ייתכן שהם לא נתנו להם מעבר אסטרטגי למעשה, הם ניסו לפתות אותם, בדיוק כפי שפיתו את הסובייטים, לאפגניסטן. מלכודת דובים חדשה, הפעם לסינים.

לוחמי הטליבאן מצטלמים לתמונה קבוצתית בעמדה שלהם מחוץ לשדה התעופה הבינלאומי בקאבול, אפגניסטן, ביום שני, 30 באוגוסט, 2021. (הניו יורק טיימס)

אם הטליבאן והדמוקרטיה אינם מתאימים:

הטליבאן היה פרויקט של 100 אחוז פקיסטני שהחל ב-1994, וכיום הם בני 27. הם עברו מוטציה לאחר שהובסו ב-2001 ועברו לפקיסטן. הם נאספו וטופחו במדרסות הקשורות למחנות הפליטים של פקיסטן שנוהלו על ידי מולות דאובנדי או ווהאבים קיצוניים. יש מאות מדרסות באזור הזה, אז מישהו בגיל אומר, 5 או 6 או 10 [אז], עדיין יהיה בגיל הלחימה [עכשיו]. התלמידים הללו גם סיפקו את המאגר למחבלים מתאבדים, ולכל מחבל שאולי באמת פוצץ את עצמו, הייתה קבוצת תמיכה גדולה, החל מגיוס לאימון ועד שטיפת מוח ועד ללוגיסטיקה...

האג'נדה הפקיסטנית הייתה ליצור מחוז בחירה של אפגנים שימחק למעשה את הזהות האפגנית והפשטונית של האנשים שגדלו במחנות הפליטים, ולהטביע אותו בזהות הפאן-אסלאמית הגדולה יותר תחת אמירות או ח'ליפות. כשזה הגיע לבחירה בין אפגניסטן לאמירות, הטליבאן יבחר באמירות. אם באמת הייתה להם אפגניסטן בלב, הם היו יכולים לעשות שלום עם האפגנים - אבל למעשה, מלחמה שלהם הייתה נגד אפגנים אחרים שלא חשבו כמותם, שלא קיבלו אמירות, ושעדיין חשבו במונחים של זהות לאומית אפגנית.

אם אתה משתמש הרבה במילה דמוקרטיה, אנשים חושבים על זה כעל כפיה מערבית. למעשה, דמוקרטיה היא קוד לדו-קיום ולחופש וזכויות. לא צורת הדמוקרטיה היא שחשובה; מה שכן הוא רוח החירות והזכויות המעוגנת בפרויקט הדמוקרטי. האפגנים הראו ב-20 השנים האחרונות שאין שני להם ברצונם בחופש הזה ובזכויות האלה. מבין 40 השנים האחרונות [של מלחמה באפגניסטן], 20 האחרונות מהוות את התקופה היחידה שבה לא היה ייצוא נטו של פליטים מאפגניסטן. למעשה, גולים אפגנים חזרו, ודור חדש צמח, שלא ממש ראה לחימה ומלחמה.

Gautam Mukhopadhaya היה בשיחה עם זום האתר הזה של Nirupama Subramanian.

על בחירתה של הודו לא לדבר עם הטליבאן, והאם עליה לעשות זאת כעת - ואולי גם לנסות להגיע לפקיסטן:

הודו עשתה נכון אולי בכך שיצרה קשר דיסקרטי מאחורי הקלעים עם הטליבאן, אולי גורמים מסוימים, יחידים או פלג. העם והממשלה האפגני בהחלט לא היו נלהבים במיוחד, אז אם אתה (הודו) היית מדבר עם הטליבאן, זה היה צריך להיות בהקשר של תהליך השלום, כאשר היינו מיוצגים בשיחות דוחא ובמיוחד כאשר הפנים -החלו שיחות אפגניות. אבל לדבר לעשות עסקה מאחורי גבם של האפגנים, כפי שעשו כל מדינה אחרת, היה בוגד בעם האפגני שהתנגד לטליבאן ואשר למעשה היוו את הרוב במדינה, למען האינטרסים האנוכיים שלך. אתה לא יכול פשוט להחליף את הדור שעזרת לחנך, להזין ולתמוך ב-25 השנים האחרונות בטליבאן.

כמו כן, אם אתה חושב שאם תפנה לטליבאן, תזכה בחבר אסטרטגי נגד פקיסטן, אנחנו משלים את עצמנו. זו מערכת יחסים ישנה , וגם אם הרבה טליבאן לא אוהבים את זה, אין הרבה שהם יכולים לעשות; הם מאוד חזק בציפורן של הפקיסטנים. חשוב מכך, הודו, אולי השותפה ההיסטורית החשובה ביותר של אפגניסטן, הייתה מעניקה לגיטימציה לטליבאן ותוך כדי כך, בוגדת בדור שרצה חירויות.

יש קשרים לערוץ האחורי, ואני חושב שהם הופעלו במהלך הפינוי כדי שהצלחנו להגיע לשדה התעופה [מהשגרירות]. אני גם חושב שהזמן להשתמש בכרטיס הזה יגיע עכשיו. אנחנו צריכים לראות איזה סוג של ממשלה הם יכינו, אם היא מעברית, אם היא כוללת; נראה אם ​​לסיעות יש חיכוכים; מי מסוגל או מוכן להגיע אלינו; מי יכול להגיע אלינו; האם ניתן לדלל את השליטה של ​​ISI - הזמן לשחק את המשחק הזה הוא עכשיו.

אם נוכל לשתף פעולה עם פקיסטן בהתמודדות עם הטליבאן - אני חושב שנכון לעכשיו זה נראה קשה מאוד בהתחשב במצב הכללי של יחסינו. אפילו כשהמצב היה הרבה יותר טוב, נגיד כשהייתי שגריר בקאבול בין השנים 2010-13, הפקיסטנים היו אומרים לעתים קרובות שכדאי לדבר איתנו על אפגניסטן, והיינו אומרים שאנחנו מוכנים, אבל הם לעולם לא יקחו את זה... הם התעניינו רק בניקוד נקודות.

כוחות הטליבאן מפטרלים על מסלול המראה יום לאחר נסיגת כוחות ארה'ב מנמל התעופה הבינלאומי חמיד קרזאי בקאבול, אפגניסטן, 31 באוגוסט 2021. (רויטרס)

על ההתנגדות הפנימית לטליבאן:

ההתנגדות הספונטנית שראינו נוגעת ללב ביותר; מחאת דגלים מתריסה של נשים הדוחות את שלטון הטליבאן... 19 באוגוסט היה יום השנה לעצמאות אפגניסטן, והיו תהלוכות ארוכות בקאבול עם דגל אפגניסטן. במקומות כמו קונר, אסדבאד, חוסט וג'לאלבאד, וגם באזורים שאינם פשטונים, מחאות הדגלים הללו תפסו.

אני חושב שההתנגדות לא תהיה רק ​​בקרב הפאנג'שירים, הטג'יקים ואולי קבוצות אתניות אחרות, אלא יש סלידה משלטון הטליבאן אפילו בקרב הפשטונים, המהווים את הרוב בקרב הטליבאן. היה סוג של מאמץ להתנגדות בהראט של איסמעיל חאן ובאזור מזר של הגנרל דוסטום (האוזבקי) ואטא נור (הטג'יקי). אלה בוטלו, לדעתי, בחלקם בגלל מהירות הכניעה של (ממשלת אשרף גאני), ובחלקו בגלל שנראה היה כי הוראות לחשו הגיעו ליחידות הצבא לא להילחם כי עסקה נמצאת בפתח.

אחת הסיבות לכך שהאפגנים הסתתרו בגדול הייתה עייפות ממלחמה וטרור, סוג של התפטרות; ניתוק מוחלט עם הממשלה, תחושת חוסר אונים. ולכן, כשהם ראו את הטליבאן לאורך תקופה... הייתה מלחמת תעמולה מסיבית, סוג של לוחמה פסיכולוגית שהעבירה תמונה של בלתי מנוצח ובלתי נמנע, וכך בתגובה, וראו שהכוחות האפגנים לא באמת שמים. במאבק, הרוב הגדול (של האנשים) קיבלו את תפנית הגאות...

עלינו לבחון האם הטליבאן אכן פועל כפי ששלח הודעות, משדר תחושת חנינה ואחריות. בשטח זה לא נראה לעין, לוחמי הטליבאן מסתובבים עם רשימות, אנשים זוהו כתומכים או נגדם; אני חושב שיש חשש גם מאנשים שהיו קשורים קשר הדוק להודו. בינתיים יש גם מחסור במזומן, צריך למצוא אספקה ​​לחיי היום יום ויש אסון הומניטרי שאפשר להתמודד איתו. כשהטליבאן השתלט על נקודות המכס ונקודות הגבול, באופן שהם אילצו מדינות בצד השני, מסיבות מעשיות, להתמודד איתם. בחסימת הכביש לשדה התעופה הם אילצו את כל מי שהיו בקאבול לנהל איתם משא ומתן. הם מינפו את נוכחותם בשטח כדי לאלץ את הקהילה הבינלאומית להתמודד איתם, וזה יחול גם על הנושא ההומניטרי.

שאלות קהל

מדוע 300,000 חיילים אפגנים שאומנו על ידי האמריקנים במשך 20 שנה, הסתתרו?

הרבה עושים על הצבא האפגני בן 300,000-350,000 איש, אבל האמריקאים השקיעו רק ביכולות נגד טרור; הם מעולם לא יצרו צבא שהיה מסוגל להגן על גבולות או להחזיק בשטחים, והם לא סיפקו להם כישורי ארטילריה, שריון, לוגיסטיקה, ניידות, הנדסה ותקשורת. ספק אם הצבא הזה היה אפילו 300,000 איש. היו גם נושאים אחרים - נושאים של מינויים צבאיים ויריבויות אתניות ישנות וכו'.

הודו הימר לא נכון; האם היא צריכה לשנות לחלוטין את מדיניותה כלפי אפגניסטן?

הימרנו על אפגניסטן מתקדמת וקיבלנו את הדיבידנדים ב-25 השנים האחרונות. על ידי החלפת סוסים פתאום, לא תהיה כאן ולא שם, ותחליף ציפור ביד בשניים בשיח האויב. קיווינו שדמוקרטיה תהיה תרופה נגד הקיצוניות. האופן שבו נהוגה הדמוקרטיה באפגניסטן לא הוביל לכך - אבל ניסינו כמיטב יכולתנו להמריץ מחדש את מערכת היחסים בין אנשים. קרזאי נהג לומר שדולר אחד מהודו שווה מאה מארה'ב.

תומלל על ידי מהר גיל

ניוזלטר| לחץ כדי לקבל את הסברים הטובים ביותר של היום בתיבת הדואר הנכנס שלך

שתף עם החברים שלך: