לואיז גלוק, זוכת נובל, על שירה החוגגת את הפרט
בת ה-77 היא המשוררת השנייה בלבד שזוכה בפרס אחרי הסופרת הפולנית ויסלבה שימבורסקה, שזכתה בפרס ב-1996. גלוק היא גם האמריקאית השנייה שזוכה בפרס מאז בוב דילן ב-2016.
המשוררת האמריקאית לואיז גלוק מדברת עם התקשורת, יום חמישי, 8 באוקטובר 2020, מחוץ לביתה בקיימברידג', מסצ'וסטס (צילום AP: מייקל דווייר) בשנה שהכניסה את העולם לאי סדר, נראה שרק הולם שפרס נובל לספרות הלך לפייטן השממה - המשורר והמסאי האמריקאי, לואיז בר מזל - על קולה הפואטי שאין לטעות בו, שביופי מחמיר הופך את הקיום האישי לאוניברסלי.
בת ה-77 היא המשוררת השנייה בלבד שזוכה בפרס אחרי הסופרת הפולנית ויסלבה שימבורסקה, שזכתה בפרס ב-1996. גלוק היא גם האמריקאית השנייה שזוכה בפרס מאז בוב דילן ב-2016.
המשורר
אחת המשוררות העכשוויות הידועות ביותר באמריקה, גלוק, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת ייל, החלה לכתוב בשנות העשרה שלה; אוסף השירה הראשון שלה, Firstborn (1968), ראה אור כשהייתה רק בת 25. Firstborn זכה לביקורות חיוביות על סגנונה הייחודי של המשוררת, המסומן בכלכלה של מילים ורגש. האוסף השני שלה, The House on Marshland, שבע שנים מאוחר יותר, יקבע אותה כמשוררת חשבון. מאז היא כתבה 12 אוספי שירה, ביניהם דמות יורדת (1980), ניצחון אכילס (1985), איריס הפרועה (1992) והלילה הנאמן והסגולי (2014).
כל אלה מתמקדים כמעט אך ורק לא בכאוס המונומנטלי של אירועים היסטוריים אלא בחייהם הפנימיים של יחידים - בפרידה, אובדן, מוות ובדידות והשפעת ילדות וחיי משפחה מרוטים עליהם. בעוד שמבקרים השוו את עבודתה לזו של ריינר מריה רילקה ועזרה פאונד, גלוק עצמה הכירה בהשפעתם של המשורר, הסופר והרופא הפורטוריקני-אמריקאי וויליאם קרלוס וויליאמס והמשורר האמריקאי ג'ורג' אופן על עבודתה.
הסבר אקספרסמופעל כעתמִברָק. נְקִישָׁה כאן כדי להצטרף לערוץ שלנו (@ieexplained) והישאר מעודכן בחדשות האחרונות
אחת המשוררות העכשוויות הידועות ביותר באמריקה, לואיז גלוק, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת ייל, החלה לכתוב בשנות העשרה שלה. השירה שלה
גלוק נולדה ב-1943 בעיר ניו יורק, בילתה חלק ניכר מילדותה ונעוריה בניסיון לזכות באישורה של אמה, חוויה שתהווה נקודת משען בקריירה השירית שלה. למה אני סובל? למה אני בור?/ תאים בחושך גדול. איזו מכונה יצרה אותנו;/ זה תורך להתייחס לזה, לחזור לשאול/ בשביל מה אני? בשביל מה אני? כותב גלוק ב'אם וילד' (2001, שבעת העידנים).
בשיר אחר שיר, גלוק חוזרת לשאלות אלו של זהות ותכלית, במיוחד זו של אישה, מצומצמת על ידי תפקידים מגדריים ומוסכמות חברתיות לגבי דימוי גוף. גלוק עצמה סבלה מאנורקסיה בגיל ההתבגרות שייקח לה כמה שנים להתגבר עליה באמצעות טיפול פסיכואנליטי. היא מתחילה בשקט/ בילדים מסוימים:/ הפחד מהמוות, מקבל כצורתו/ התמסרות לרעב,/ כי גופה של אישה/ הוא קבר; זה יקבל/כל דבר, היא כותבת ב-Dedication to Hunger (1980, Descending Figure).
העיסוק הזה בצורה היא גם סימן ההיכר של שירתו של גלוק, המאפיינת אותה בדלילות ובעוצמה הנובעת רק מזיקוק מה שאי אפשר לחסוך בו. או, כפי שהיא מנסחת זאת באיריס הפרועה, כל מה/ חוזר מהשכחה חוזר/ למצוא קול.
למרות העגמומיות שבבסיסם, שיריה של גלוק חדורים גם במקצב לירי המעניק סימטריה לקמצנות צורתה. אם שיריה המוקדמים של גליק מאופיינים בבחינת הכישלון שלה - באהבה, ביחסים משפחתיים ובחיים בכלל - שיריה המאוחרים מחזירים את מוקדם ביתר עוצמה לזהות ולמשברים הרבים שלה, שהתפתחו כעת במסגרת משוכללת יותר של מיתולוגיות יווניות ורומיות. .
בהכרזה על פרס נובל, האקדמיה השוודית ספדה גם לחיפושה של המשוררת אחר האוניברסלי בעולם הקלאסי הזה, וציינה כיצד היא שואבת השראה ממיתוסים וממוטיבים קלאסיים, הקיימים ברוב יצירותיה. זה הכתיר את אוסף 2006 שלה אוורנו כאוסף מופתי, פרשנות בעלת חזון למיתוס של ירידת פרספונה לגיהנום בשבי האדס, אל המוות.
קרא גם | הבנת העבודה מאחורי פיזיקה , תרופה ו כִּימִיָה פרסי נובל 2020
זכו בפרסים
גלוק אינו זר לתהילה. מלבד כמה מלגות גוגנהיים, היא זכתה בפרס פוליצר לשנת 1993 על איריס הפרועה, בפרס הספר הלאומי לשנת 2014 על הניצחון של אכילס, בפרס בולינגן לשנת 2001, ושלל פרסים נוספים.
במוזיאון נובל בשטוקהולם, עם ציטוט של כל זוכה, מוצג פריט שייכות אישי, שנועד להציע למבקרים הצצה לאישיות הייחודית של כל נמען. משקפיים גדולות מימדים ושעון יד שמנמן מציגים את הפרסונה הגדולה מהחיים של זוכה פרס הספרות לשנת 1982, גבריאל גרסיה מארקס; עותק עם אוזניים של צ'כוב הנייד הוא ההצעה העדינה של הסופרת הקנדית אליס מונרו (2013); סבטלנה אלכסייביץ', הדיקטפון האהוב על זוכת 2015 שהקליטה את הסיפורים שנכנסו לה קולות מצ'רנוביל (1997), מוצאת כאן גאווה. נותר לראות מה גלוק מציע למוזיאון, אבל בדמיונו של הקורא, זה בהחלט יכול להיות עמוד של אחד משיריה הפחות מוכרים - ההתחייבות (1971): החושך מתרומם, דמיינו, בחייכם. / הנה אתה - מכוסה בקליפת עץ נקיה אתה נסחף/ מבעד לבלילים ארוגים, שדות מוצפים בכותנה./ אתה חופשי./ רצועות הנהר עם חבצלות,/ מופיעים שיחים, נבטים מתעבים לכדי דקל. ועכשיו/ כל הפחד מפנה את מקומו: האור/ משגיח עליך, אתה מרגיש את רצונם הטוב של הגלים/ כשהזרועות מתרחבות על פני המים; אהבה/ המפתח מסובב. הרחיבו את עצמכם - / זה הנילוס, השמש זורחת, / בכל מקום אליו תפנה מזל.
גם בהסבר | מהו תיק זכויות היוצרים של לד זפלין 'Stairway to Heaven'?
שתף עם החברים שלך:
