דעותיו של Sardar Vallabhbhai Patel על בעיית קשמיר: מה אומר התיעוד

כיצד היה סרדאר ואלבבהאי פאטל מטפל בבעיית קשמיר אם הוא, במקום ג'ווהרלאל נהרו, היה ראש הממשלה הראשון של הודו? תמונת מחשבותיו של פאטל העולה ממכתביו ושיחותיו מורכבת ורב-שכבתית.

אני (לא) מודע להבדלים בינך לביני בנושאי מדיניות הנוגעים לקשמיר. ובכל זאת, מצער ביותר שאנשים למטה יחשבו שיש פער בינינו, כתב סרדאר פאטל לנהרו ב-1947. (ארכיון אקספרס)

בשבוע שעבר, במהלך מתקפה חזקה על מפלגת הקונגרס והנהגתה, אמר ראש הממשלה נרנדרה מודי ללוק סבהה: אילו סארדאר ואלאבבהאי פאטל היה ראש הממשלה הראשון של הודו, חלק מקשמיר שלי לא היה עם פקיסטן היום. במהלך השנים, מודי וה-BJP מייצבו את עצמם כיורשים האמיתיים של מורשתו של שר הפנים הראשון של הודו, תוך שימת דגש על העוול לכאורה שנגרם לפאטל על ידי ג'ווהרלאל נהרו ויורשיו הפוליטיים והביולוגיים. ביקורת על ההתעללות לכאורה של נהרו על קשמיר, ועל החגיגה של חוזק האופי והמחויבות של פאטל, עמדה בבסיס הנרטיב הזה.

מה בדיוק היו מחשבותיו של פאטל על קשמיר, הבעיה שלדבריו גרמה לו לכאב ראש חמור, אך מעולם לא התייחס אליה בפירוט, מבלי להקליט כמה מחשבות בתקשורת רשמית ולא רשמית?

חודשיים לפני העצמאות, בביקור בקשמיר בין ה-18 ל-23 ביוני 1947, אמר לורד מאונטבאטן למהרג'ה הארי סינג שאם קשמיר תצטרף לפקיסטן, זה לא ייחשב כלא ידידותי על ידי ממשלת הודו. המשנה למלך הוסיף שיש לו בטחון מוצק על כך מסרדאר פאטל עצמו, כתב V P Menon, היועץ הפוליטי לשעבר של מאונטבאטן, שמילא תפקיד מפתח בניסוח הצעת חוק העצמאות ההודית. (מנון: שילוב מדינות הודו, 1956, עמ' 395)

בזמנו, מהטמה גנדי קיווה שקשמיר תצטרף להודו, ושהיא תפריך את תיאוריית שתי המדינות. לדברי V שנקר, שהיה אז המזכיר המדיני של פאטל, הסארדאר הסתפק בכך שהשאיר את ההחלטה לשליט (של ג'אמו וקשמיר), ושאם השליט חש שהאינטרס שלו ושל מדינתו הוא בהצטרפות לפקיסטן, הוא לא יעמוד בדרכו. (שנקר: הזכרונות שלי מסרדאר פאטל, 1974, עמ' 127)

לדברי ההיסטוריון ראג'מוהן גנדי, מחבר ביוגרפיה מוחלטת של פאטל, הפושרות של ואללבבהאי לגבי קשמיר נמשכה עד 13 בספטמבר 1947. במכתב באותו בוקר לבלדב סינג, שר ההגנה הראשון של הודו, הוא ציין שאם (קשמיר) יחליט להצטרף הדומיניון האחר, הוא יקבל את העובדה. (גנדי: פאטל: חיים, 1991, עמ' 439)

עם זאת, כתב גנדי, גישתו של פאטל השתנתה מאוחר יותר באותו יום - כששמע שפקיסטן קיבלה את תחינתו של ג'ונגאד להצטרפות. דעה | למה נהרו נגד פאטל

אם (מוחמד עלי) ג'ינה יכול לאחוז במדינה בעלת רוב הינדי עם שליט מוסלמי (ג'ונגאדה), מדוע שהסרדר לא יהיה מעוניין במדינה בעלת רוב מוסלמי, עם שליט הינדי (קשמיר)? מאותו יום ג'ונגאד וקשמיר, הפיון והמלכה, הפכו לדאגותיו בו-זמנית.

לו ג'ינה מאפשרת למלך (חיידראבאד) ולפיון (ג'ונגאד) ללכת להודו, פאטל... אולי היה נותן למלכה (קשמיר) ללכת לפקיסטן, אבל ג'ינה דחתה את העסקה. (דבריה של ג'ינה למאונטבאטן, לאהור, 1 בנובמבר 1947, בכרך 1 של Sardar Patel Centenary, עמ' 74)

גנדי ציטט מנאומו של פאטל בג'ונגאד, שדווח ב-Hindustan Times ב-14 בנובמבר 1947: אם היידראבאד לא רואה את הכתובת על הקיר, זה הולך כמו שג'ונגאד הלך. כמו כן, פקיסטן ניסתה להפעיל את קשמיר נגד ג'ונגאד. כשהעלינו את שאלת ההתיישבות בצורה דמוקרטית, הם (פקיסטן) אמרו לנו מיד שהם ישקלו זאת אם נחיל את המדיניות הזו על קשמיר. תשובתנו הייתה שנסכים לקשמיר אם יסכימו לחיידר. (G M Nandurkar (עורך): Sardar Patel Centenary Volume 2, עמ' 62)

בשבוע האחרון של ספטמבר 1947, נהרו העביר דיווחים לפאטל לפיהם כוחות בפקיסטן נערכו הכנות להיכנס לקשמיר בכמות גדולה. ב-26 באוקטובר, בפגישה שהתקיימה בביתו של נהרו, דרש מהר צ'אנד מהאג'אן, ראש ממשלת המהרג'ה הארי סינג, את נוכחותם המיידית של חיילים הודים בסרינגאר, והכריז שאם הודו לא תגיב, קשמיר תבקש את תנאיו של ג'ינה. נהרו הרוגז אמר למאהאג'ן ללכת - אבל פאטל נכנס פנימה. כמובן, מהאג'אן, הוא אמר, אתה לא נוסע לפקיסטן. (רג'מוהן גנדי, 1991: עמ' 442)

לדברי גנדי, פאטל לא היה מרוצה מרבים מצעדיה של הודו על קשמיר, כולל הצעת משאל משאל, ההתייחסות לאו'ם, הפסקת האש שהותירה חלק נכבד מהמדינה בידי פקיסטנים וסילוק המהרג'ה. אבל למרות שהפיל מדי פעם הערה או רמז, הוא מעולם לא פירט את הפתרון שלו. (עמ' 518)

להלן כמה אזכורים לקשמיר שפאטל כתב בהתכתבות שלו, שפורסם כספר על ידי National Book Trust בשנת 2010 (Nehru-Patel: Agreement Within Differences, Select Documents and Correspondences, 1933-1950):

* התסיסה הפוליטית צריכה להישמר, ככל האפשר, בנפרד משאלות קהילתיות. אין לערבב בין השניים... אני מבין שפנדיט ג'ווהרלאל נהרו בעצמו מגיע לשם (קשמיר) כשליח שלום כדי להביא להסדר מכובד של השאלה המעיקה הזו. אחרי הכל, הוא גם הינדי וזה הינדי קשמירי, והוא אחד הפטריוטים הבולטים שלנו ואחד מגדולי המנהיגים של הודו המודרנית. הוא, כמו כל בני האדם, עלול לטעות. אבל כל מעשיו נשלטים על ידי שיקולים של פטריוטיות עליונה. לכן, אינך צריך לפחד ממנו או ממעשיו. נקווה שהבעיה המצערת הזו בקשמיר תסתיים בקרוב והיא לא תשאיר אחריה מרירות. (Patel Papers: To Pandit Jiyalal Kaut Jalali, עוזר כללי בדימוס, J&K, 16 ביוני 1946)

* ...אני לא חושב ששום דבר שיכול היה להיעשות למען קשמיר עזב אותי; אני גם לא מודע לשום הבדל בינך לביני בנושאי מדיניות הקשורים לקשמיר. ובכל זאת זה מצער ביותר שאנשים למטה יחשבו שיש בינינו פער. זה גם מציק לי. (Patel Papers: To Nehru על מכתבו של Dwarkanath Kachru, 8 באוקטובר 1947)

* לקשמיר יש, כמובן, משמעות חיונית לתמונה זו של הודו. מה שיקרה בקשמיר ישפיע על שאר הודו. מבחינתנו, אפוא, לקשמיר יש משמעות כפולה. בשום פנים ואופן אני לא רוצה שקשמיר תהפוך למעין מושבה של אינטרסים זרים. אני חושש שפקיסטן תהפוך לכזאת אם היא תשרוד בכלל. בהחלט יכול להיות שהעם הפקיסטני מסתכל על קשמיר כמדינה שיכולה להניב להם רווחים. ניתן לעשות זאת, אני מניח, על ידי מתן אפשרות לבעלי אינטרסים זרים לנצל את קשמיר ישירות תמורת שיקול משמעותי... (ניירות JN ב-NMML: נהרו לשיח' עבדאללה, 10 באוקטובר 1947)

* ישנם RSS וכן פליטים הינדים וסיקים ממערב פנג'אב אשר נסעו לג'אמו ומשמשים לתעמולה נגד ממשלת הקונגרס, השייח' עבדאללה והתושבים המוסלמים של מחוז ג'אמו. התעמולה המתנהלת במחוז הגבול ובמחוזות הגבול המערבית של פנג'אב היא שממשלת הודו שלחה חיילים סיקים להשמיד את המוסלמים בקשמיר. השייח' עבדאללה מותקף כשותף לזה... (אוסף J N: Nehru to Patel ב-RSS המגביר את המתח הקהילתי בג'אמו, 30 באוקטובר 1947)

* לגבי קשמיר אנחנו אומרים שעדיף קרב פתוח מאשר לוחמה מוסווית. מסיבה זו הלכנו ל-UNO. אם יש להציל את קשמיר בחרב, היכן יש מקום לקיים משאל עם? לא נכנע סנטימטר משטח קשמיר. (נאום בכלכותה, 3 בינואר 1948)

* כאן יש לנו זמן עצבני, הן עם מזג האוויר והן עם הבעיות המתעוררות; קשמיר, במיוחד, עושה לנו כאב ראש עז. (פאטל ל-G D Birla, מאי 1949, מצוטט ב- Ramachandra Guha: India After Gandhi, The History of the World's Largest Democracy)

* אולי גם קשמיר הייתה נפתרת אבל ג'ווהרלאל לא נתן לכוחות לעבור מברמולה לדומל (במהלך מלחמת קשמיר הראשונה של 1947-48). הוא שלח אותם לעבר פונץ'. (פאטל לד'ר ראג'נדרה פראסד בדהרה דן, 29 ביוני 1949)

* נראה שהאירועים (בקשמיר) מעידים על חוכמת הקו שהצעת בדצמבר 1947, אבל לא קיבלנו מסיבות שאתה יודע. (פאטל במכתב למאונטבאטן ב-16 במרץ 1950. מאונטבאטן היה עבור חלוקת המדינה.)

* אני יכול לפתור את קשמיר בחצי שנה. הייתי שולח מתנחלים סיקים לעמק. (פאטל לאכיוט פטווארדן, מייסד המפלגה הסוציאליסטית של הודו; פטווארדן לרג'מוהן גנדי, מדרס, 24 במרץ 1987)

* בקשמיר אנחנו מוציאים מיליונים, (בכל זאת) אם יש משאל שאלונים בעמק, אנחנו צפויים להפסיד. (פאטל ל-R K Patil, חבר ועדת התכנון הראשונה, 28 בספטמבר 1950)

גנדי מתאר את ההערות הללו של פאטל כמאולתרות וסותרות. הוא רושם שבאוגוסט 1950, פאטל אמר לג'יאפראקש נאראיאן שקשמיר אינו מסיס. לאחר שפאטל נפטר, ג'יי.פי הבחין שגם מי שהיה קרוב אליו לא יכול היה לנחש איך בדיוק הוא היה מתמודד עם קשמיר. הסרדאר, אמר ג'יי.פי, אולי לא חשף את דעתו או, אולי, מעשי ככל שהיה, אולי חשב שזה חסר טעם ליישם את דעתו בבעיה, אלא אם כן הוא נקרא לטפל בה. (Nandurkar: Sardar Patel Centenary Volume 1, p 314)

גנדי כותב: קשמיר היה התינוק של נהרו ואללבבהאי לא עשה שום צעד להרים אותו. מדבר אל האתר הזה עם זאת, לגנדי היה ברור שבאופן כללי, נהרו ופאטל עמדו יחד ברוב הנושאים, כולל על קשמיר.

שתף עם החברים שלך: