הבנת סמרטוט: לקראת עונת הלימודים, מבט על הבעיה, ההשפעה שלה

עם פתיחת עונה אקדמית חדשה ברחבי הודו, ועדה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ובריאות הציבור, בוחנת מחדש את המחקר הפסיכו-סוציאלי שלה בנושא השתוללות במוסדות חינוך נבחרים בהודו.

דעות הסטודנטים לגבי סמרטוט היו אמביוולנטיות להפליא. תמונה למטרות ייצוג.

כאשר בית המשפט העליון בשנת 2009 (ערעור אזרחי 887 באוניברסיטת קראלה נגד המועצה, מנהלים, מכללות, קראלה ואחרים) מינה אותנו, ועדה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ובריאות הציבור לבחון את סוגיית הסמרטוטים ולתת המלצות, מצאנו עצמנו מסוקרנים מדוע המשיכו להתנהל הסמרטוטים למרות עשרות שנים של מאמצים למגר אותם; מדוע, למרות הפציעות וההרוגים, נותרו ספקות בשאלה אם רטיבות היא בעיה 'אמיתית'; ומדוע המשיכה הסמרטוט להיות מוגנת על ידי רבים. זאת, על אף העובדה שבהתבסס על דיווחים בתקשורת המודפסת האנגלית בלבד, שנערכה על ידי הקואליציה לעקור סדקים מהחינוך (CURE), היו 717 מקרים של סחבת בשנים 2007-13, בהם נרשמו 71 מקרי מוות, 30 ניסיונות התאבדות, 199 מקרים של פציעות (81 מהן הובילו לנכות לצמיתות) ו-128 מקרים של התעללות מינית.

המחקר שלנו, הראשון והגדול מסוגו בהודו, השתמש בשיטות כמותיות ואיכותיות כדי לסקור 10,632 סטודנטים מ-37 מכללות (הן מקצועיות והן מכללות אחרות) ברחבי המדינה. היא ערכה ראיונות ודיונים בקבוצות מיקוד עם סטודנטים וצוות של מוסדות אלה. הנתונים נאספו בשנת 2013.

סקר משלים על בריונות נערך בשישה בתי ספר, ממשלתיים ופרטיים, בדלהי ובנגלורו, עם 1,453 תלמידי תיכון ו-83 מורים.

גילינו שהסמרטוטים המשיכו להיות נפוצים, כאשר כמעט 40% מהסטודנטים שדיווחו על דיווחים היו מרופטים, ו-4% באופן חמור. דעות הסטודנטים לגבי סמרטוט היו אמביוולנטיות להפליא. מצד אחד הם האמינו שזה עוזר לבנות קשרים וביטחון עצמי, אפשר לקבל עזרה מבכירים ולחזק אותם. מצד שני, ובמידה שווה, הם האמינו שזה פוגע בביטחון העצמי ויש לו השפעות שליליות ארוכות טווח על הלימודים ועל הנפש.

עם זאת, פחות מ-2% רצו שזה ימשיך במתכונתו הנוכחית, 53% רצו שיאפשרו זאת בגבולות, ו-43% רצו שיפסיקו לחלוטין. מצאנו גם שעובדים ומורים רבים תמכו באופן פרטי בסמרטוטים. הם טענו שהנושא היה מוגזם מאוד, שיש לו יתרונות, שהם עצמם נהנו להיות סמרטוטיים כסטודנטים ועודדו את ילדיהם להשתתף בו, ושיש לאפשר סחבת מקובלת. רק 20 מתוך 81 מורים בקולג' שרואיינו - 25% - התנגדו נחרצות למרטוטים.

*************************

ניתן לסווג את השפשוף לשלושה סוגים רחבים. הראשון כולל את השיטות הנפוצות ביותר כגון מתן היכרות, פנייה לקשישים כ'אדוני' או 'גברת', ציות להוראות לשיר, לרקוד או לשמור על קוד לבוש, לא להסתכל ישירות על קשישים וכו'. סמרטוט אינו מסווג כסמרטוט אלא כאינטראקציה או מהנה, או כסמרטוט מתון. נראה כי היא כרוכה בהחדרה והשתלבות של עולים חדשים במוסד ובתרבותו, ובהקמת היררכיות סביב הוותק.

הקטגוריה השנייה מזוהה בבירור כמרוטת. אלה הם מעשים כמו שתייה בכפייה, עישון, התקרבות למין השני, שימוש בשפה פוגענית וצורות מיניות של סחבת. המניעים הבסיסיים נראים קשורים במידה רבה לנושאים של התבגרות: מתן חופש ממגבלות ילדות, הפעלת פנטזיות מיניות המעוררות חרדה והתרגשות כאחד, ועמידה בציפיות מגדריות, במיוחד לגבי היותו גברי. יש צורך בחינוך לכישורי חיים בנושאים המבלבלים צעירים, המאפשרים להם לעבור לבגרות בצורה אחראית - לקראת טיפול בריגוש של מיניות ואינטימיות ובראש של עצמאות עם בגרות, הפעלת שיקול דעת אתי בפעולה, עמידה בלחץ של עמיתים ואחרים.

הקטגוריה השלישית היא של סחבות חמורות. היא כוללת התעללות פיזית המתבצעת כעונש, כפייה פיזית ותקיפה אלימה. לפעמים זה נועד להוכיח כוח גברי, אבל לרוב זה להביע דומיננטיות על ידי הפחדה, השפלה והענשת עולים חדשים לכניעה.

מה שיש לציין הוא הרצף של דינמיקה כוח הנמתחת דרך סחבות קלות עד חמורות. בסחבות קלות, צורתו משקפת אמונות חברתיות מקובלות על וותק והיררכיה - אבל זה יכול לרדת באמצעות כפייה והשפלה לאלימות פיזית אכזרית כאשר נורמות כוח מתנגדות. מנקודת מבט של התערבות, זה מציב אתגר בגלל ערכים ופרקטיקות רווחים חברתית התומכים בהיררכיה, דומיננטיות ועליונות. עבור צעירים, משא ומתן על יחסי כוח הופך לתחום חשוב לפיתוח כישורי חיים. משמעות הדבר היא, באופן אידיאלי, להיות מסוגל להבחין בין הפעלת סמכות אתית וחמלה לבין קביעת הכוח המבקשת פשוט לשלוט, להיות מסוגל לעמוד בפני הלחץ להתאים תוך כדי ניווט בהיררכיות חברתיות, שמירה על כבוד עצמי תוך רצון לקבל ושייכות, וכן הערכת יחסי שוויון הבנויים על סגולות פרו-חברתיות של שיתוף פעולה, טוב לב ואלטרואיזם ולא על דומיננטיות ועליונות.

ניתן להתחיל לטפל בנושאים אלו באמצעות סדנאות כישורי חיים המתמקדות בדינמיקה של יחסים בין אישיים וקבוצתיים. אפשרות שנייה היא להפוך את הפעילויות הקשורות לגוף הסטודנטים לזירה שבה צעירים מתרגלים ולומדים באופן מודע על הפעלת סמכות בצורה אחראית ואתית. אפשרות שלישית היא באמצעות התבוננות והתנסות במבוגרים דוגלים בסמכות כזו. זה מותנה בקיום מספר משכנע של מודלים כאלה במשפחה ובחברה.

*************************

ממצאי המחקר על בריונות בבתי ספר מסמנים בעיה מרכזית. נמצאו רמות גבוהות במיוחד של תוקפנות מבוטאת - יותר משליש מתלמידי התיכון שנסקרו דיווחו על תוקפנות פיזית כמו מכה, בעיטה, דחיפה, יריקה ופגיעה ברכוש. כמחציתם דיווחו על תוקפנות מילולית בצורה של כינויים, איומים והתגרות, ורבע דיווחו על תוקפנות חברתית באמצעות רכילות זדונית ונידוי. נראה שאלימות 'מנורמלת' בשלב מוקדם למדי, עם קבלה נורמטיבית חברתית של תוקפנות 'כדי ללמד לקח', 'משמעת', או 'להראות להם את מקומם'.

*************************

התרסקות נמצאה נפוצה משמעותית וחמורה יותר בקרב סטודנטים גברים ובמכללות מקצועיות. חרדות לגבי הוכחת גבריות ומיניות משחקות בקלות בשיטות מטלטלות, ובכך מסבירות את השכיחות הגבוהה יותר בקרב גברים. במוסדות חינוך מקצועיים, נראה שהסמרטוטים הם דרך עבור קשישים לשמר את מעמדם העליון בהקשר תחרותי עז. זהו גם טקס מעבר למעמד בלעדי, שכן מספר מוסדות 'עילית' רואים ב'מסורת' את הסחבה.

ההשלכות הפסיכולוגיות מציגות תמונה מורכבת: 10% מהמרופטים דיווחו על מצוקה רגשית קשה ומתמשכת; כ-50% דיווחו על מצוקה רגשית שהתגברו עליה בזמן. הרגשות הקשים הקשורים היו אלה של בושה, השפלה, כעס וחוסר אונים. ההתמודדות עמם והחזרת הכבוד העצמי כרוכה לעתים קרובות בהצדקה בדיעבד של סחבת ו/או פיוס או התיידדות עם מענים.

הדעות על סמרטוט נעשות חיוביות יותר עם הוותק הגוברת, מה שמצביע על 'נורמליזציה'. למרבה הצער, זה גם מרמז שהתרגול נמשך. מחקרים הראו שרגשות כמו בושה, השפלה, כעס ואימפוטנציה מעורבים בהנצחת מחזורי אלימות. אכן, נהוג שחלק מהסמרטוטים עושים זאת משום שהיו מרופטים. אולי הם עושים זאת כדי להיפטר מהרגשות הרעילים הנובעים מהקורבנות המשפילה שלהם. זה המקום שבו הופך להיות חשוב לשירותי הייעוץ להגיע לקורבנות ולמבצעים באופן יזום.

*************************

ממצא מעודד ביותר הוא שרוב הסטודנטים הבכירים אינם חסינים למצוקת הטריים המרוטטים, ואינם סמרטטים בעצמם. יותר ממחצית מהתלמידים הבכירים חשו ברע כשהם עדים למרטוטים, ושליש ניסה להתערב. יותר מ-60% לא תמכו בחברים שהשתוללו. הדבר מצביע על משאב משמעותי בקהילת הסטודנטים שניתן לגייס. למעשה, מחקרים בבתי ספר שבהם הבריונות משתוללת הוכיחו שגיוס תלמידים עוברי אורח באמצעות סדנאות שלימדו אותם מה הם יכולים לעשות כדי להתערב, ושיש להם סולידריות של בני גילם בעלי דעות דומות, מוריד את הבריונות בצורה דרסטית. עיסוק כזה הופך לחוויית למידה אמיתית לפיתוח מיומנויות של אזרחות אחראית.

ניתוח של 10 המכללות שהיו להן השכיחות הגבוהה ביותר של סחבת הראה שמכללות אלו למעשה יישמו רבות מההנחיות המומלצות למניעת סחבת, כגון הקמת תא נגד סמרטוטים, הצבת פוסטרים, תוכניות התמצאות לעולים חדשים וכו'. ברור שצריך לעשות יותר. גישת חוק וסדר למאבק בסמרטוטים לא תספיק כי שורשי הסמרטוטים נעוצים בחברה. הטרדה קשורה לצרכים ההתפתחותיים של צעירים שמערכת החינוך מתעלמת מהם לתת מענה, כמו גם בהקשר החברתי-תרבותי שמקרין רעיון מסוים של מה שנדרש כדי להיות מבוגר מצליח: היכולת לנהל משא ומתן על מבני כוח, להכיר חברים במקומות הנכונים, ולהיות קשוחים מספיק כדי להתמודד עם העולם ה'אמיתי'. למרות האידיאלים הגבוהים, מוסדות חינוך רבים הם בסופו של דבר מיקרוקוסמוסים של העולם החברתי, משכפלים את ערכיו תוך כישלון לספק לתלמידים סביבה המטפחת את התודעה הביקורתית והבהירות האתית הנחוצים כל כך להתקדמות חברתית אמיתית.

שתף עם החברים שלך: