הסבר: קריאת 'מלחמה ושלום' של ליאו טולסטוי בזמננו
בתקופה שבה 'גברים חזקים' פוליטיים בכמה מדינות נתפסים כגיבורים (או נבלים) גדולים מהחיים, והם זוכים לשבח (או מוקיעים) על שהביאו בעצמם לשינוי גורף במדינותיהם, רעיונותיו של טולסטוי על היסטוריים דטרמיניזם רלוונטי במיוחד.
רומן המופת של ליאו טולסטוי 'מלחמה ושלום' (1869), אחד התכשיטים המבריקים ביותר של הספרות העולמית, מתאר את הפלישה הצרפתית לרוסיה ב-1812. השופט סרנג קוטוואל מבית המשפט העליון בבומביי, דן בתיק אלגר פארישאד, שאל האקטיביסט ורנון גונסאלבס ביום רביעי: למה שתשמור בביתך ספר על מלחמה במדינה אחרת?
רומן המופת של ליאו טולסטוי 'מלחמה ושלום' (1869), אחד התכשיטים המבריקים ביותר של הספרות העולמית, מתאר את הפלישה הצרפתית לרוסיה ב-1812, וכיצד היא משפיעה - ומושפעת על ידי - אנשים מכמה מהמשפחות הבולטות ברוסיה. הרלוונטיות שלו היא נצחית, לא מוגבלת לאף מדינה או תקופה.
תיאוריה של היסטוריה
מלבד היותו בחינה מדוקדקת של המערכה העקובת מדם של מלחמות נפוליאון (שתוביל לשינוי משמעותי בפוליטיקה האירופית ובסופו של דבר לתבוסתו ולגלותו של נפוליאון), 'מלחמה ושלום' הוא אתגר למה שמכונה 'האדם הגדול'. התיאוריה של ההיסטוריה, שהייתה לה אחיזה מתמשכת בדמיון הפופולרי מאז שהותווה לראשונה על ידי הפילוסוף הסקוטי תומס קרלייל היא סדרה של הרצאות שנמסרו ב-1840.
ההיסטוריה של העולם אינה אלא הביוגרפיה של אנשים גדולים, השתקף קרלייל ב'על גיבורים, פולחן גיבורים והגבורה בהיסטוריה', אוסף של הרצאותיו שפורסמו ב-1841.
הוא כתב: ההיסטוריה האוניברסלית, ההיסטוריה של מה שהאדם השיג בעולם הזה, היא בתחתית ההיסטוריה של האנשים הגדולים שעבדו כאן. הם היו מנהיגי בני האדם, הגדולים האלה; המודלים, הדפוסים, ובמובן הרחב, היוצרים, של כל מה שהמון הכללי של גברים הצליח לעשות או להשיג; כל הדברים שאנו רואים כשהם מוגשים בעולם הם כראוי התוצאה החומרית החיצונית, המימוש וההתגלמות המעשית, של מחשבות ששכנו באנשים הגדולים שנשלחו לעולם: נשמתה של כל ההיסטוריה של העולם, אפשר להתייחס אליה בצדק, היו ההיסטוריה של אלה.
הביקורת של טולסטוי
מלחמה ושלום הוא לא רק רומן על מלחמה. זוהי גם חיבור פילוסופי וביקורת על התיאוריה של קרלייל. באירועים היסטוריים, הגברים הגדולים כביכול הם תוויות שנותנות לאירוע שם, שבדיוק כמו עם תוויות, יש לו הכי פחות קשר מכולם לאירוע עצמו, כתב טולסטוי.
בשלב אחר ברומן, הוא הרחיב, ...לא נפוליאון ניהל את מהלך הקרב, שכן אף אחת מפקודותיו לא בוצעה ובמהלך הקרב, הוא לא ידע מה קורה לפניו. כך שהדרך שבה אנשים אלה הרגו זה את זה לא נקבעה על פי רצונו של נפוליאון אלא התרחשה ללא תלות בו, בהתאם לרצונם של מאות אלפי אנשים שהשתתפו בפעולה המשותפת. רק לנפוליאון נראה שהכל התרחש על פי רצונו...
רלוונטיות מתמשכת
בתקופה שבה אנשים חזקים פוליטיים בכמה מדינות נתפסים כגיבורים (או נבלים) גדולים מהחיים, והם זוכים לשבח (או מוקיעים) על שהביאו לבדם לשינוי גורף במדינותיהם, הרעיונות של טולסטוי לגבי דטרמיניזם היסטורי - שניתן לייחס את כל האירועים לסיבות הקיימות בעבר ואין להם שום קשר לרצון החופשי של הפרט, כולל זה של הגיבורים - רלוונטיים במיוחד.
יחד עם זאת, ההבנה של טולסטוי לגבי הרצון החופשי אינה מונוכרומטית. הוא כן מכיר בכך שהרצון החופשי הוא כוח מבצעי, אם כי רק ברמת הפרט, בעוד שהאירועים הגדולים יותר שמעצבים את גורלות הפרט מונעים על ידי תנאים קיימים. זהו ויכוח שהוא מנהל עם עצמו, באפילוג השני של מלחמה ושלום - זה גם ויכוח שמוסיף לרלוונטיות של עבודתו לזמננו, כאשר אלגוריתמי מדיה חברתית מחזקים את הטיית האישור, ומעודדים אנשים להיאחז בעבר מחזיקים באמונות, ומייאש את רוב הדברים המהווים אתגר מוסרי או אינטלקטואלי.
* ביום חמישי, השופט סרנג קוטוואל הבהיר שהוא מודע לקלאסיקה הספרותית ושהוא לא התכוון להצביע על כך שזה מפליל להחזיק בה.
שתף עם החברים שלך:
