הסבר: ציר זמן של מלחמת ארה'ב באפגניסטן

בעוד ארה'ב מתכוננת לסיים את המלחמה הארוכה ביותר שלה, הנה ציר זמן של המלחמה של ארה'ב באפגניסטן.

נשיא ארה'ב ג'ו ביידן הודיע ​​ביום רביעי שהוא יהיה הסגת כל הכוחות הקרביים שנותרו מאפגניסטן עד ה-11 בספטמבר, ובכך תסתיים המלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית. סילוקם של כ-3,000 חיילים אמריקאים עולה בקנה אחד עם יום השנה ה-20 לפיגועי הטרור ב-11 בספטמבר, שגרמו לפלישה הראשונית של ארה'ב לאפגניסטן.

הגיע הזמן לשים קץ למלחמה הארוכה ביותר של אמריקה. הגיע הזמן שהחיילים האמריקאים יחזרו הביתה, אמר ביידן בנאום בטלוויזיה. כעת אני הנשיא האמריקני הרביעי שעומד בראש נוכחות צבא אמריקאי באפגניסטן. שני רפובליקנים. שני דמוקרטים. אני לא אעביר את האחריות הזו לחמישית.

בשני העשורים האחרונים, צבא ארה'ב איבד יותר מ-2,300 חיילים, עשרות אלפים נפצעו, אינספור חיים אפגנים אבדו והוצאו על פי הערכות של 2 טריליון דולר מכספי משלמי המסים, לפי CNN.

בעוד ארה'ב מתכוננת לסיים את המלחמה הארוכה ביותר שלה, הנה ציר זמן של המלחמה של ארה'ב באפגניסטן

11 בספטמבר 2001: פעילי אל-קאעידה חטפו ארבעה מטוסים מסחריים והתרסקו אותם במרכז הסחר העולמי בניו יורק ובפנטגון בוושינגטון די.סי. מטוס הנוסעים הרביעי נחת בשדה בפנסילבניה. כמעט 3,000 בני אדם נהרגו. זמן קצר לאחר מכן, אוסאמה בן לאדן, ראש ארגון הטרור האיסלאמיסטי, זוהה כאיש מאחורי הפיגוע.

18 בספטמבר 2001: טליבאן, הכוח הפוליטי והצבאי האיסלאמי האזורי המנהל את אפגניסטן, הגן על בן לאדן וסירב למסור אותו לארצות הברית. בתגובה, נשיא ארה'ב דאז, ג'ורג' וו. בוש, חתם על חוק האישור לשימוש בכוח צבאי (AUMF). לפי חוק זה, המדינה יכולה להשתמש בכוח נגד האומות, הארגונים או האנשים שעומדים מאחורי הפיגוע ב-11 בספטמבר - כלומר אל-קאעידה והטליבאן. במהלך השנים, ה-AUMF שימש כרציונל המשפטי להחלטתה של ארה'ב לפלוש לאפגניסטן, ולהפעיל כוח נגד אל-קאעידה ומקורביו, הן בשדה הקרב ומחוצה לו.

7 באוקטובר 2001: כוחות אמריקאים ובריטים פותחים במשותף התקפות על אפגניסטן שבשליטת הטליבאן. זה היה נקודת הפתיחה במלחמה המוצעת של ארה'ב בטרור. המשימה, שזכתה לכינוי 'מבצע חופש מתמשך', החלה בסדרה של תקיפות אוויריות שאכן הצליחו לרכך את הגנת הטליבאן. בעקבות זאת, מספר כוחות מיוחדים של ארה'ב, הברית הצפונית וכוחות אתניים פשטונים אנטי-טליבאן סיפקו תמיכה בשטח.

נובמבר, 2001: כוחות הטליבאן החלו להתפורר ולסגת מכמה ממעוזיהם ברחבי המדינה, כולל קאבול. מאוחר יותר באותו החודש, ה-UNSC קרא להקים ממשל מעבר והזמין את המדינות החברות לשלוח כוחות שמירת שלום לשמירה על היציבות. מספר לוחמי אל-קאעידה נשארו מסתתרים באזור טורה בורה באפגניסטן, שם הם התחזקו ללא הרף עם כוחות אפגנים אנטי-טליבאנים, שנתמכו על ידי ארה'ב.

דצמבר, 2001: ארגון כל-קאעידה יזם שביתת נשק, שרבים מאמינים כעת כי היה רק ​​כיסוי כדי לעזור לבן לאדן ולכמה מנהיגי אל-קאעידה אחרים להימלט לפקיסטן. כאשר נכבש מתחם מערת טורה בורה, שאוכלס בעבר על ידי אל-קאעידה, לא היה זכר לבן לאדן.

בתחילת דצמבר הזמין האו'ם מספר פלגים אפגניים גדולים לוועידה בגרמניה, שבה נחתם הסכם בון. ההסכם קבע כוח שמירת שלום בינלאומי לשמירה על הביטחון והשלום בקאבול.

ב-9 בדצמבר, הטליבאן נכנע לקנדהאר ומנהיג הטליבאן מולה עומר ברח מהעיר. זה נחשב לסיומה של משטר הטליבאן במדינה. אבל כמה מנהיגי אל-קאעידה עדיין הסתתרו בהרים. עד ה-21 בדצמבר הושבעה ממשלת אפגניסטן זמנית.

הסביר| לאחר יציאת ארה'ב מאפגניסטן

2 במרץ 2002: כוחות הקואליציה בהנהגת ארה'ב התמודדו עם כ-800 לוחמי אל-קאעידה וטליבאן בעמק שר-אי קוט ליד גבול פקיסטן באחד העימותים האכזריים ביותר בתולדות מלחמת ארה'ב-אפגניסטן. זה היה גם בתקופה שבה החלה ארה'ב להפנות חלק ממשאבי הצבא והמודיעין שלה מאפגניסטן לעיראק, שהמדינה ראתה כאיום הולך וגובר במלחמתה בטרור.

אפריל, 2002: בנאום שנשא במכון הצבאי של וירג'יניה הכריז הנשיא בוש על תוכנית מרשל לאפגניסטן. עם זאת, מאמצי הפיתוח במדינה לא זכו למימון הולם מכיוון שארה'ב כבר הפנתה את תשומת לבה למצב בעיראק.

1 במאי 2003: שר ההגנה האמריקני דאז דונלד ראמספלד הכריז על סיום הלחימה הגדולה באפגניסטן. באותו יום פרסם הנשיא בוש הודעה דומה על פעולות הלחימה בעיראק. באותה עת, היו באפגניסטן כ-8,000 חיילים אמריקאים.

9 באוקטובר 2004: הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה מאז נפילת הטליבאן נערכו וכ-80% מאוכלוסיית המצביעים באפגניסטן הצביעו על חמיד קרזאי, ששימש כמנהיג זמני לפני הקלפיות. זמן קצר לאחר מכן נערכו בחירות לפרלמנט, בהן נבחרו כמה נשים מועמדות למושבים השמורים במיוחד עבורן כדי להבטיח גיוון מגדרי.

29 באוקטובר 2004: אוסאמה בן לאדן פרסם הודעה מוקלטת ימים לאחר הבחירות לנשיאות, שבה לעג לממשל בוש ולקח אחריות לפיגועי 11 בספטמבר.

2005: שנת 2005 התאפיינה בתחייתו ההדרגתית של הטליבאן עם הגברת האלימות ברחבי המדינה. אבל הפעם הם שינו את הטקטיקה שלהם - בעוד שהם עסקו פעם בלחימה פתוחה עם כוחות ארה'ב ונאט'ו, הם פנו כעת לפיגועי התאבדות והשתמשו במכשירי נפץ מאולתרים (IEDs), שהביאו לנפגעים רבים.

חזרתו של הטליבאן גם עלתה בקנה אחד עם סנטימנט אנטי-אמריקאי ואנטי-מערבי גובר בקרב האזרחים האפגניים, שהתמודדו עם העלייה הפתאומית באלימות, יחד עם שחיתות נרחבת בממשלתם ודיווחים על התעללות באסירים במתקני הכליאה בארה'ב.

2006: סדקים החלו להופיע בתוך נאט'ו, כאשר חלק מהמדינות החברות התערבו בהתחייבויות החיילים לאפגניסטן. בוועידת ריגה באותה שנה, אמר מזכ'ל הברית, ג'אפ דה הופ שפר, כי כוחות נאט'ו צריכים להיות מסוגלים להעביר בהדרגה את האחריות לכוחות הביטחון של אפגניסטן בשנת 2008. הוא דחק במדינות לחייב יותר חיילים עם פחות הגבלות לאומיות בינתיים.

2007: מולה אובאידולה אכונד, אחד מהמנהיגים הבכירים של הטליבאן, נתפס בפקיסטן. חודשים לאחר מכן, המפקד הצבאי העליון של הטליבאן, מולה דדאללה, נהרג על ידי כוחות ארה'ב.

2009: נשיא ארה'ב דאז, ברק אובמה, הודיע ​​כי הוא מגדיל את הנוכחות הצבאית באפגניסטן ל-68,000 חיילים, תוך מימוש אחת מהבטחותיו המרכזיות בקמפיין להעברת המיקוד הצבאי מעיראק לאפגניסטן.

במהלך ועידת נאט'ו בת יומיים באפריל, המדינות החברות נשבעו לשלוח 5,000 חיילים נוספים כדי לעזור לאמן את כוחות הביטחון האפגניים ולספק אבטחה במהלך הבחירות לנשיאות באוגוסט.

בנובמבר הושבע חמיד קרזאי לנשיא לכהונה נוספת בעקבות בחירות ספורות בהאשמות הונאה.

2010: מספר ההרוגים במלחמה האמריקאית חצה את רף 1,000 עד תחילת 2010. זה היה בערך בזמן הזה, הגנרל סטנלי מק'קריסטל, שהיה אז מפקד כוחות נאט'ו-ארה'ב באפגניסטן, פוטר מתפקידו בעקבות פרסום מאמר שנוי במחלוקת ב'רולינג סטון', שבו הוא ואנשי הצוות שלו מתחו ביקורת על כמה בכירים בממשל אובמה. הוא הוחלף על ידי הגנרל דוד פטראוס, ראש פיקוד המרכז של הצבא.

בנובמבר חתמו חברי נאט'ו על הצהרה לפיה הם יעבירו את האחריות לשמירה על השלום והביטחון באפגניסטן לידי כוחות הביטחון של אפגניסטן עצמם עד סוף 2014.

2011: ב-1 במאי 2011, בן לאדן נהרג על ידי כוחות ארה'ב באבוטאבאד, פקיסטן, שם הסתתר עם כמה מבני משפחתו. הוא נקבר בים הערבי הצפוני באותו יום.

עד יוני הודיע ​​אובמה על תוכניותיו להסיג 30,000 חיילים עד שנת 2012. באותה תקופה, אובמה עמד בפני לחץ מוחץ מצד הציבור האמריקני, שהיה בעיקר נגד המלחמה באפגניסטן, לפי סקרים.

בספטמבר, נשיא אפגניסטן לשעבר בורהנודין רבאני, דמות מרכזית במשא ומתן לפיוס, נרצח באירוע פיגוע התאבדות.

2012: המתיחות החלה לעלות בין ממשלת ארה'ב ואפגניסטן לאחר שסרטון המראה נחתים משתין על אפגנים מתים עלה ברשתות החברתיות. בתוך שבועות פרצו הפגנות לאחר שדיווחים העלו כי חיילים אמריקאים שרפו עותקים של הקוראן בבסיס צבאי.

במרץ, חייל אמריקאי פרץ לכאורה לכמה בתים ליד פנג'וואי, וירה למוות ב-17 כפריים אפגנים, רובם ילדים ונשים. ימים לאחר מכן השעה הטליבאן את השיחות עם ארה'ב וממשלת אפגניסטן.

2013: נאט'ו העבירה את השליטה בביטחון לכוחות האפגניים. במקום זאת, הקואליציה התמקדה באימונים צבאיים ובלוחמה בטרור באזור. בינתיים, הטליבאן וארה'ב חידשו את השיחות בדוחא, קטאר.

2014: הנשיא אובמה חשף את תוכניתו להסגת כוחות ארה'ב מאפגניסטן עד סוף 2016.

בספטמבר נבחר אשרף גאני לנשיא לאחר עיכוב ממושך בעקבות הבחירות לנשיאות. הוא חתם על הסכם הביטחון הדו-צדדי, שעליו סירב קרזאי לחתום בעבר לקראת סוף כהונתו, שהתיר ל-13,000 חיילים זרים להישאר במדינה.

ב-28 בדצמבר, ארה'ב ונאט'ו סיימו רשמית את משימת הלחימה שלהן באפגניסטן.

2017: ארה'ב הטילה פצצת GBU-43 ענקית, שכונתה אם כל הפצצות, במזרח אפגניסטן, כשהיא מכוונת לסדרה של מערות שנכבשו על ידי חמושים של המדינה האסלאמית. זו הייתה הפעם הראשונה שהמדינה השתמשה בפצצה בגודל כזה בעימות. הפצצה פגעה במתחם מנהרות במחוז אצ'ין שבמחוז ננגרהאר, קרוב לגבול אפגניסטן עם פקיסטן.

באוגוסט, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ התווה אסטרטגיה חדשה לפתרון הסכסוך באפגניסטן בנאום בטלוויזיה בפני חיילים בבסיס הצבאי פורט מאייר בווירג'יניה. האינסטינקט המקורי שלי היה לפרוש, ומבחינה היסטורית אני אוהב לעקוב אחר האינסטינקטים שלי, אמר טראמפ. אבל כל חיי, שמעתי שהחלטות שונות בהרבה כשאתה יושב מאחורי השולחן בחדר הסגלגל.

הוא הזמין את הודו למלא תפקיד גדול יותר בהשבת השלום באפגניסטן, תוך גינוי של פקיסטן על כך שהיא מארחת את כוחות הטליבאן.

2019: ארה'ב מגבירה את המשא ומתן לשלום עם הטליבאן בדוחא. בכירים בטליבאן נשבעו לחסום קבוצות טרור בינלאומיות מאפגניסטן בתמורה לכך שארצות הברית תסיג את חייליה.

בספטמבר, טראמפ ביטל בפתאומיות את שיחות השלום רק שבוע לאחר שגריר ארה'ב באפגניסטן, זלמאי חלילזאד, הודיע ​​כי תיווך בהסכם עקרוני עם מנהיגי הטליבאן. טראמפ טען שהחלטתו נבעה מהריגת חייל אמריקאי לאחרונה על ידי לוחמי הטליבאן.

ניוזלטר| לחץ כדי לקבל את הסברים הטובים ביותר של היום בתיבת הדואר הנכנס שלך

2020: ארה'ב והטליבאן חתמו על הסכם, שסלל את הדרך לנסיגה משמעותית של כוחות זרים מאפגניסטן. אך ללא הפסקת אש, לוחמי הטליבאן פתחו בשורה של התקפות על כוחות הביטחון האפגניים בימים שלאחר מכן. בתגובה, פתחה ארה'ב במתקפה אווירית נגד כוחות הטליבאן המוצבים במחוז הלמנד.

בנובמבר, שר ההגנה האמריקני כריסטופר סי מילר הודיע ​​על תוכניות לצמצם בחצי חיילים ל-2,500 עד ינואר. בעקבות הסכם ארה'ב-טליבאן, אלפי חיילים כבר נסוגו.

2021: הנשיא ג'ו ביידן הודיע ​​כי ארה'ב לא תעמוד בתאריך ה-1 במאי להסגת הכוחות שנקבע בהסכם ארה'ב-טליבאן. במקום זאת, הכוחות ייסוגו לחלוטין עד ה-11 בספטמבר 2021, אמר.

שתף עם החברים שלך: