הסבר: מהו נטו-אפס, ומהן ההתנגדויות של הודו?

שליח האקלים של נשיא ארה'ב נמצא בהודו. נקודת דיון אחת יכולה להיות יעד האפס נטו לשנת 2050, שארה'ב רוצה שהודו תצטרף אליו. מהו נטו-אפס, ומהן ההתנגדויות של הודו?

שליח האקלים האמריקני ג'ון קרי ושר האיחוד Prakash Javadekar מחליפים ברכות במהלך פגישה ב-Prayvaran Bhawan, בניו דלהי, יום שלישי, 6 באפריל, 2021. (PTI Photo: Shahbaz Khan)

ג'ון קרי , השליח המיוחד של נשיא ארה'ב לאקלים, נמצא כעת בביקור בן שלושה ימים בהודו ומנסה להצית מחדש שותפות לשינויי אקלים שנשארה כמעט בהמתנה במהלך ארבע השנים של ממשל דונלד טראמפ. המטרה המיידית של הביקור היא להחליף רשימות לקראת פסגת מנהיגי האקלים הוירטואלית שכינס נשיא ארה'ב ג'ו ביידן ב-22-23 באפריל, שם ראש הממשלה נרנדרה מודי הוא אחד המוזמנים . זוהי ההתערבות הבינלאומית הגדולה הראשונה של ביידן בשינויי אקלים, והממשל שלו יהיה להוט להבטיח תוצאה מהותית ממנה.

ניוזלטר| לחץ כדי לקבל את הסברים הטובים ביותר של היום בתיבת הדואר הנכנס שלך

בניסיון שלה להשיב את מנהיגות האקלים העולמית, ארה'ב צפויה להתחייב ליעד של אפס פליטות נטו לשנת 2050 בפסגה. כמה מדינות אחרות, כולל בריטניה וצרפת, כבר חוקקו חוקים המבטיחים להשיג תרחיש של אפס פליטה עד אמצע המאה. האיחוד האירופי פועל על חוק דומה כלל אירופה, בעוד שמדינות רבות אחרות כולל קנדה, דרום קוריאה, יפן וגרמניה הביעו את כוונתן להתחייב לעתיד אפס נטו. אפילו סין הבטיחה להגיע לאפס עד 2060.

הודו, הפולטת השלישית בגודלה בעולם של גזי חממה, אחרי ארה'ב וסין, היא השחקנית הגדולה היחידה שמחזיקה מעמד. אחת המטרות של ביקורו של קרי היא לבחון האם ניתן לדחוף את ניו דלהי לעזוב את התנגדותה הקשה, ולפתוח לאפשרות להתחייב ליעד אפס נטו של 2050.

שער אפס נטו

אפס נטו, המכונה גם ניטרליות פחמן, לא אומר שמדינה תפחית את הפליטות שלה לאפס. במקום זאת, נטו אפס הוא מצב שבו פליטות של מדינה מתוגמלות על ידי ספיגה והסרה של גזי חממה מהאטמוספרה. ניתן להגביר את ספיגת הפליטות על ידי יצירת יותר כיורי פחמן כמו יערות, בעוד שהוצאת גזים מהאטמוספרה דורשת טכנולוגיות עתידניות כמו לכידת פחמן ואגירה.

כך אף יתכן שלמדינה יהיו פליטות שליליות, אם הקליטה וההרחקה עולים על הפליטות בפועל. דוגמה טובה היא בהוטן שמתוארת לעתים קרובות כשלילית לפחמן מכיוון שהיא סופגת יותר ממה שהיא פולטת.

קמפיין פעיל מאוד נמשך בשנתיים האחרונות כדי לגרום לכל מדינה לחתום על יעד אפס נטו לשנת 2050. טוענים כי ניטרליות פחמן גלובלית עד 2050 היא הדרך היחידה להשיג את יעד הסכם פריז של שמירה על עליית טמפרטורת כדור הארץ מעבר ל-2 מעלות צלזיוס בהשוואה לתקופות טרום-תעשייתיות. המדיניות הנוכחית והפעולות הננקטות להפחתת הפליטות לא יוכלו אפילו למנוע עלייה של 3-4 מעלות צלזיוס עד תחילת המאה.

המטרה של ניטרליות פחמן היא רק הניסוח האחרון של דיון שמתקיים במשך עשרות שנים, על מטרה ארוכת טווח. יעדים ארוכי טווח מבטיחים חיזוי והמשכיות במדיניות ובפעולות של המדינות. אבל מעולם לא היה קונצנזוס על מה המטרה הזו צריכה להיות.

קודם לכן, הדיונים היו בעבר על יעדי הפחתת פליטות, לשנת 2050 או 2070, עבור מדינות עשירות ומפותחות, שהפליטות הבלתי מוסדרות שלהן במשך כמה עשורים אחראיות בעיקר להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים הנובע מכך. הניסוח נטו אפס אינו מקצה יעדי הפחתת פליטות לשום מדינה.

תיאורטית, מדינה יכולה להפוך לניטרלית פחמן ברמת הפליטות הנוכחית שלה, או אפילו על ידי הגדלת הפליטות שלה, אם היא מסוגלת לספוג או להסיר יותר. מנקודת מבטו של העולם המפותח, זו הקלה גדולה, כי כעת הנטל מתחלק לכולם, ואינו נופל רק עליהם.

ההתנגדויות של הודו

הודו היא היחידה שמתנגדת למטרה זו מכיוון שהיא צפויה להיות המושפעת ממנה ביותר. העמדה של הודו היא ייחודית. במהלך שניים עד שלושה העשורים הבאים, הפליטות של הודו צפויות לגדול בקצב המהיר ביותר בעולם, שכן היא לוחצת לצמיחה גבוהה יותר כדי להוציא מאות מיליוני אנשים מעוני. שום כמות של ייעור או ייעור מחדש לא תוכל לפצות על הפליטות המוגברות. רוב הטכנולוגיות להסרת פחמן כרגע הן לא אמינות או יקרות מאוד.

אבל מבחינה עקרונית כמו גם בפועל, לא קל לבטל את הטיעונים של הודו. היעד של אפס נטו אינו מופיע בהסכם פריז 2015, הארכיטקטורה העולמית החדשה להילחם בשינויי האקלים. הסכם פריז רק מחייב כל חותם לנקוט בפעולות האקלים הטובות ביותר שהוא יכול. מדינות צריכות לקבוע לעצמן יעדי אקלים לחמש או עשר שנים, ולהראות באופן מופגן שהשיגו אותם. הדרישה הנוספת היא שהיעדים לכל מסגרת זמן עוקבים צריכים להיות שאפתניים יותר מהקודם.

יישום הסכם פריז החל רק השנה. רוב המדינות הגישו יעדים לתקופת 2025 או 2030. הודו טוענת שבמקום לפתוח דיון מקביל על יעדי אפס נטו מחוץ למסגרת הסכם פריז, מדינות חייבות להתמקד בעמידה במה שהן כבר הבטיחו. ניו דלהי מקווה להוות דוגמה. היא נמצאת בדרכה להשגת שלושת היעדים שלה במסגרת הסכם פריז, ונראה שהיא תשיג אותם יתר על המידה.

מספר מחקרים הראו כי הודו היא מדינת ה-G-20 היחידה שפעולות האקלים שלה תואמות את היעד של הסכם פריז למניעת עלייה של טמפרטורות עולמיות מעבר ל-2 מעלות צלזיוס. אפילו הפעולות של האיחוד האירופי, הנתפס כמתקדם ביותר בנושא שינויי אקלים, וארה'ב נחשבות כלא מספקות. במילים אחרות, הודו כבר עושה יותר, יחסית, באקלים מאשר מדינות רבות אחרות.

ניו דלהי גם מצביעה שוב ושוב על העובדה שהמדינות המפותחות מעולם לא קיימו את ההבטחות וההתחייבויות שעברו. אף מדינה גדולה לא השיגה את יעדי הפחתת הפליטות שהוקצו להם במסגרת פרוטוקול קיוטו, משטר האקלים שקדם להסכם פריז. חלקם יצאו בגלוי מפרוטוקול קיוטו, ללא כל השלכות. אף אחת מהמדינות לא מימשה את ההבטחות שהבטיחו לשנת 2020. גרוע עוד יותר הוא הרקורד שלה לגבי המחויבות שלהן לספק כסף, וטכנולוגיה, למדינות מתפתחות ועניות כדי לעזור להן להתמודד עם השפעות שינויי האקלים.

הודו טוענת כי הבטחת ניטרליות הפחמן לשנת 2050 עשויה להגיע לגורל דומה, למרות שמדינות מסוימות מחייבות את עצמן כעת בחוק. היא התעקשה שהמדינות המפותחות צריכות, במקום זאת, לנקוט בפעולות אקלים שאפתניות יותר כעת, כדי לפצות על ההבטחות הקודמות שלא מומשו.

יחד עם זאת, היא אמרה שהיא לא פוסלת את האפשרות להגיע לנייטרליות פחמן עד 2050 או 2060. רק זאת, היא לא רוצה להתחייב כל כך מראש.

שתף עם החברים שלך: