מה הם MTCR ו-NSG, ולמה הודו רוצה להיות חלקם

ייתכן שסין תחפש כעת איזושהי עסקה, לפיה היא ניתנת לכניסה ל-MTCR בתמורה להודו להיכנס ל-NSG, שם היא מטילה וטו.

תומך חדש: ראש הממשלה נרנדרה מודי עם הנשיא אנריקה פניה נייטו במקסיקו סיטי ביום חמישי. מקסיקו תמכה בהצעת ה-NSG של הודו. (מקור: PTI)

ההצהרה המשותפת של הודו-ארה'ב שפורסמה ב-7 ביוני אמרה שהנשיא ברק אובמה וראש הממשלה נרנדרה מודי מצפים לכניסתה הקרובה של הודו למשטר בקרת טכנולוגיית טילים (MTCR), וכי אובמה מברך על בקשתה של הודו להצטרף לקבוצת ספקי הגרעין (NSG) . מה הם MTCR ו-NSG, ולמה הודו רוצה להיות חלקם? PRAVEEN SWAMI מסביר.

MTCR: מושב מחכה, בתוספת שבב להתמקח

מהו משטר בקרת טכנולוגיית הטילים (MTCR)?

הוקמה באפריל 1987, היא התאחדות התנדבותית של 34 מדינות - 35, ברגע שהודו נכללת באופן רשמי - וארבעה חסידים חד-צדדיים שעוקבים אחר הכללים שלה: ישראל, רומניה, סלובקיה, מקדוניה. הקבוצה שמה לה למטרה להאט את התפשטות הטילים וטכנולוגיות מסירה בלתי מאוישות אחרות שיכולות לשמש להתקפות כימיות, ביולוגיות וגרעיניות. המשטר קורא לחברים, הכוללים את רוב יצרניות הטילים הגדולות בעולם, להגביל את יצוא הטילים וטכנולוגיות נלוות המסוגלות לשאת מטען של 500 ק'ג לפחות 300 ק'מ, או לספק כל סוג של נשק להשמדה המונית.

[פוסט קשור]

צפו בסרטון: מה עושה חדשות

מה הודו צריכה לעשות כדי להיכנס?

חברים פוטנציאליים חייבים לזכות באישור קונצנזוס מחברים קיימים. מדיניות ארצות הברית הייתה שחברות שאינן מוכרות במדינות נשק גרעיני - כולל הודו - חייבות לחסל או לוותר על טילים בליסטיים המסוגלים לספק מטען של 500 ק'ג לפחות 300 ק'מ. עם זאת, ארה'ב עשתה חריגה ב-1998 עבור אוקראינה, ואיפשרה לה לשמור על טילי סקאד, ובאוקטובר 2012, דרום קוריאה הורשה להחזיק טילים בליסטיים עם טווח של 800 ק'מ ומטען של 500 ק'ג שיכולים לכוון את כל הצפון קוריאה.

מבחינת הודו, נראה שארה'ב ויתרה על תנאים אלה, ואפשרה לה לשמור על ארסנל הטילים שלה. החברות בהודו צריכה להתקבל באופן רשמי בכל פעם שמתקיימת ישיבת מליאת MTCR הבאה - האחרונה נערכה ברוטרדם באוקטובר 2015.

איך עובד ה-MTCR?

על החברים להיות בעלי מדיניות לאומית המסדירה יצוא של טילים בליסטיים, טילי שיוט, כלי טיס בלתי מאוישים, כלי שיגור לחלל, מל'טים, כלי רכב מנווטים מרחוק, רקטות קול ומרכיביהם. ישנן שתי קטגוריות של יצוא: קטגוריה I, שהיא בעצם יצוא של מוצרים שלמים ותתי מערכות עיקריות ואמורות להיות נדירות ביותר - עם הנחיות המורה לחברים שתהיה חזקה חזקה לשלול העברות; וקטגוריה II, הכוללת חומרים, טכנולוגיות ורכיבים שניתן לבצע את העברתם ביתר קלות, שכן לרוב יש להם יישומים אזרחיים, למרות שגם אלה נעשים בזהירות.

האם ההצטרפות ל-MTCR מקלה על קבלת טכנולוגיית הטילים?

אין הקלות מיוחדות לחברי MTCR. אבל הודו מקווה שהחברות שלה ב-MTCR תהיה סיבה נוספת עבור ארה'ב לשקול ייצוא מל'טים מקטגוריה 1, ריפר וגלובל הוק, שהיו מפתח למאמצי המלחמה בטרור באפגניסטן, פקיסטן, סומליה ותימן. רחפנים אלה נמכרו עד כה למדינה אחת בלבד, בריטניה, אם כי גרסאות לא חמושים הועמדו לרשות איטליה ודרום קוריאה. ארה'ב עשתה חשיבה מחודשת על חוקי היצוא, תוך שהיא מודעת לכך שהמתחרים בישראל, רוסיה וסין עובדים על מוצרים דומים - והודו רוצה לעמוד בראש התור כשהריפר והגלובל הוק יוצאים לשוק.

האם יש סנקציות על הפרת כללי MTCR?

לא ניתן להעניש פורעי כללים. עם זאת, החוק האמריקאי מחייב סנקציות על חברות וממשלות המייצאות פריטים בשליטת MTCR. הישות המוטלת על הסנקציה אינה יכולה לחתום על חוזים, לקנות נשק ולקבל סיוע במשך שנתיים או יותר.

האם ה-MTCR אכן עוצר את התפשטות טכנולוגיית הטילים?

כן ולא. צפון קוריאה, איראן ופקיסטן רכשו טכנולוגיית טילים בליסטיים מסין. אבל אז, סין החלה להרגיש את הסנקציות הטכנולוגיות של ארה'ב - והכריזה, בנובמבר 2000, שהיא תפסיק לייצא טכנולוגיית טילים בליסטיים. ארבע שנים מאוחר יותר, היא הגישה בקשה לחברות ב-MTCR - אך נדחתה כניסה בגלל חשד שכמה חברות במדינה מספקות טכנולוגיה בחשאי לצפון קוריאה.

רבים אחרים הטילו תוכניות טילים בגלל לחץ MTCR: ארגנטינה נטשה את תוכנית הטילים הבליסטיים Condor II שלה (עליה עבדה עם מצרים ועיראק) כדי להצטרף למשטר. ברזיל, דרום אפריקה, דרום קוריאה וטייוואן גנזו או ביטלו תוכניות טילים או כלי שיגור לחלל. פולין וצ'כיה השמידו את הטילים הבליסטיים שלהן.

ייתכן שסין תחפש כעת איזושהי עסקה, לפיה היא ניתנת לכניסה ל-MTCR בתמורה להודו להיכנס ל-NSG, שם היא מטילה וטו.

NSG: בחומה הגדולה של סין, כמה סדקים

מדוע הודו רוצה להיות בקבוצת ספקי הגרעין (NSG)?

בעקבות הניסויים הגרעיניים של הודו ב-1974, ארה'ב דחפה להקים מועדון של ציוד גרעיני וספקי חומרים בקיעים. הקבוצה המונה 48 מדינות מנסחת ומיישמה כללים מוסכמים לייצוא ציוד גרעיני, במטרה לשלוט בהפצת הנשק הגרעיני; חברים מתקבלים רק בהסכמה. הודו מנסה, מאז 2008, להצטרף לקבוצה, מה שייתן לה מקום בשולחן הגבוה שבו נקבעים כללי המסחר הגרעיני - ובסופו של דבר, את היכולת למכור ציוד. מדינות רבות שהתנגדו בתחילה לכניסתה, כמו אוסטרליה, שינו עמדה; מקסיקו ושוויץ הן האחרונות להשמיע תמיכה. המאמץ של הודו היה לחסל את ההתנגדות, והותיר רק עצירה אחת - סין. אבל עד שסין תקבל את כניסתה של הודו, אין תקווה לחברות.

למה ארה'ב רוצה את הודו ב-NSG?

התשובה טמונה במאמץ האמריקני לחזק את משטר אי-הפצת הגרעין העולמי, שמרכזו הוא האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני משנת 1968, או NPT. ה-NPT מגדיר מדינות נשק גרעיני כמדינות שבחנו מכשירים לפני 1 בינואר 1967 - מה שאומר שהודו לא יכולה להיות אחת כזו. הודו - כמו ישראל ופקיסטן - סירבה אפוא לחתום על האמנה. עם זאת, מ-2005, ממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש חיפש דרכים להעמקת שיתוף הפעולה האסטרטגי עם הודו. אנרגיה גרעינית הייתה אמצעי מרכזי לחיזוק שיתוף הפעולה, אך מכיוון שהודו לא הייתה חברה ב-NPT, לא ניתן היה לשתף טכנולוגיה. לאחר מכן, נמצאה דרך קדימה - הסכם הגרעין האזרחי ארה'ב-הודו. הודו הסכימה להפריד בין תוכניות הגרעין האזרחיות והצבאיות שלה, ולהכניס את החלק האזרחי לשמירה על הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. הודו גם שינתה את חוקי הייצוא שלה כדי להתאים ל-NSG, MTCR, הסדר Wassenaar ו-Australia Group - ארבעת משטרי הפיקוח הגרעיני המרכזיים. ארה'ב הסכימה לרעות את כניסת הודו למשטרים אלה, מה שאומר שהודו תתייחס לכל המטרות המעשיות כאל חברה ב-NPT, למרות שהיא לא כזו.

למה פקיסטן לא רוצה את הודו?

הטיעון הפקיסטני הוא שמתן להודו גישה קלה לחומרים בקיעים ולטכנולוגיה עבור תוכנית הגרעין האזרחית שלה פירושו שיהיה לה הרבה יותר חומר לתוכנית הגרעין הצבאית שלה. לפיכך, אומרת פקיסטן, המהלך להעניק להודו חברות ב-NSG מעורר מרוץ חימוש גרעיני. אבל הטיעון הזה מתפרק מכיוון שפקיסטן מתנגדת נחרצות להסכם בינלאומי מרכזי בשם אמנת הגזירה של חומרים בקיעים (FMCT), שתכסה את מצבורי הגרעין הצבאי של כל המדינות. ה-FMCT אמור לשים קץ לפחדים של פקיסטן, אבל איסלמבאד סירב לחתום.

ומה הבעיה של סין?

דיפלומטים סינים טוענים כי בייג'ין רוצה שהכניסה ל-NSG תהיה מבוססת נורמות - במילים אחרות, כל הכללים המסדירים את הכניסה ההודית צריכים לחול גם על אחרים. כניסה מבוססת נורמות תעזור, ככל הנראה, לפקיסטן לזכות בכניסה, משהו שרבים ב-NSG בטוח יתנגדו בגלל הרקורד של המדינה כמפיצה של טכנולוגיית נשק גרעיני לאיראן, לוב וצפון קוריאה.

מדוע אם כן, סין הצטרפה לוויתור של NSG ב-2008?

גיאופוליטיקה. הוויתור החד-פעמי מ-2008 אפשר סחר גרעיני בין חברי NSG להודו - ההסכם שמאפשר כעת לווסטינגהאוס, ולמתחרותיה בצרפת או בדרום קוריאה, להציע הצעות להקמת כורים אזרחיים בהודו. הוויתור הגיע רק לאחר שהנשיא בוש צלצל לנשיא הו ג'ינטאו וקרא בעד. אז, היחסים בין ארה'ב לסין היו גבוהים - על רקע הסחר הגואה, וחזון משותף של איך צריך לבנות את הסדר הבינלאומי. כיום, הנשיא ברק אובמה והנשיא שי ג'ינפינג מסוכסכים בנוגע לכיפוף השרירים הסיני בים סין הדרומי. הסיכויים ששיחת טלפון תשנה את מצב המשחק שואפים לאפס.

מה עשוי להטות את הסיכויים?

להודו ולארה'ב יש קלפים לשחק. סין רוצה חברות ב-MTCR - וכדי להיכנס למועדון הזה, ולראות קץ לסנקציות הטכנולוגיות המרכזיות, היא זקוקה לעזרה אמריקאית. גם מדינות האיחוד האירופי שללו מסין ייצוא של טכנולוגיות צבאיות קריטיות, מה שעשוי להיות קלף מיקוח. הכל תלוי עד כמה הודו מתמקחת - וכמה המשמעות של החברות ב-NSG של פקיסטן למעשה עבור סין. כך או כך, זה הולך להיות טווח דיפלומטי ארוך.

שתף עם החברים שלך: