מומחה מסביר | משבר אפגניסטן: המשמעות של קאבול בדלהי

הטליבאן כבשו את קאבול. מה מסביר את הכניעה של הכוחות האמריקאים והאפגניים? ומה צריכה הודו לעשות במשבר הזה, לאור חוסר הרצון שלה בעבר לדבר עם הטליבאן?

לוחמי הטליבאן מרימים את דגלם בבית המושל בע'זני. (צילום AP: Gulabuddin Amiri)

עם הטליבאן כניסה למחוזות המרוחקים של קאבול יום ראשון והוצאת הצהרה רשמית לפיה אין בכוונתם לנהל ציד מכשפות נגד מי שנמצאים בממשלת הרפובליקה האסלאמית בזמן שהיא ממתינה להשלמת 'תהליך מעבר', ועל רקע דיווחים מקבילים על מאמצים להקים ממשלת מעבר או ביניים במשך 6 חודשים, הגלגל עשה מעגל ב'מלחמה בטרור' של ארה'ב שלאחר ה-11 באפגניסטן מאז 2001 והניסוי של המדינה עם רפובליקה אסלאמית ב-2004.

הודו צריכה להיות המגיבה הראשונה במשבר הנוכחי מסיבות הומניטריות ופוליטיות לטווח ארוך יותר.

למה הכניעה

דיווחים ראשונים מקאבול מתארים מתח ופחדי יום הדין , אך אין התפרצויות חמורות של אלימות בעיר. האתגר המיידי הוא משבר הומניטרי עצום על רקע מאות אלפי עקורים פנימיים שעזבו אזורי מלחמה אחרים ותפסו מחסה על מדרכות ופארקים בקאבול. השני הוא הפאניקה ו למהר לקבל דרכונים וויזה לאלה שחוששים לחייהם מהטליבאן או נותני החסות שלהם. הודו צריכה להקל על אשרות חירום ופינוי של מקורבים להודו שיהיו תחת איום. יש לצפות להתפרצויות של אלימות ורדיפות פוליטיות. המפסידים הגדולים ביותר במעבר יהיו נשים ונוער אפגניסטן שטעמו זכויות והזדמנויות פוליטיות, אזרחיות, כלכליות ואדם, וחירויות תקשורתיות.

שלוש שאלות מתנשאות בראש מעייניהם של צופים בהודו. ראשית, מה מסביר את הכניעה הכמעט מוחלטת של 300,000-350,000 כוחות הצבא והמשטרה האפגניים מאומנים ומצוידים בארה'ב ובנאט'ו, ה-ANDSF, ללא הרבה מאבק, חוץ מכמה חריגים מכובדים בלשקרגה, הראט וטאלוקאן, נגד חמושים קלים המורדים מוערכים בסביבות 60,000? שנית, מה יכול להסביר את החלטת ארה'ב להוציא את חייליה ללא תנאי מבלי להמתין להסדר מדיני במשא ומתן ללא קשר להשלכות שהיו כמעט לחלוטין צפויות מלבד המהירות שבה הוא התרחש? ושלישית, מה יכול להסביר את חוסר הרצון של הודו לעסוק בטליבאן ומה היא יכולה לעשות?

Gautam Mukhopadhaya, IFS, שירת בתפקידים שונים בשגרירויות ובנציגויות הודיות, כולל כשגריר באפגניסטן (2010-13) וכן בסוריה ובמיאנמר. לאחר הדחת הטליבאן באפגניסטן בנובמבר 2001, הוא פתח מחדש את שגרירות הודו בקאבול באותו חודש.

זה מוקדם מדי עבור כל תשובה נחרצת או מלאה לשאלה הראשונה. אין כמעט ספק שהערעור של הבחירות בספטמבר 2019 על ידי תהליך השלום האמריקאי בראשות זלמאי חלילזד תוך ניסיון לכפות 'ממשלת מעבר' כחלק מ'הסכם' ארה'ב-טליבאן; הבחירות המתמודדות והממשלה הלא מתפקדת שיצאה ממנה; וממשלת גאני שהולכת ומופרכת היו חלק מהבעיה, וכך גם ניהול כושל של מינויים במשרדי הביטחון המרכזיים, בעיקר במשרד הביטחון.

באותה מידה נכונה העובדה שלמרות רמזים ברורים והודעות על נסיגה של תמיכת ארה'ב בנשיא אשרף גאני ובחיילי ארה'ב ללא קשר למה שהאפגנים הרגישו, הצבא האפגני לא היה מוכן ונתפס בהפתעה על ידי המתקפה של הטליבאן. תלות טכנית בארה'ב לסיוע אווירי, מערכות נשק, מודיעין וכו', הכחשה פסיכולוגית שהם אכן יעזבו כפי שהזהירו, היעדר אסטרטגיה צבאית, אספקה ​​ולוגיסטיקה לקויים, משרות בלתי ניתנות להגנה ומאוישות דק, משכורות ללא תשלום, גלילי פנטום, ו תחושה של בגידה, נטישה ודמורליזציה, כולם מילאו תפקיד בכך.

אחריות מול ארה'ב

חשוב מכך, היו גם סיבות מבניות לכישלון שלהן, שלמרות הקורבנות שהקרב המערב באפגניסטן, האחריות חייבת להיות על ארה'ב ונאט'ו. כדי להתאים להגדרה האמריקנית של המלחמה בטרור, וגם מסיבות של עלות פיתוח צבא כזה בסטנדרטים של נאט'ו, הצבא הלאומי של אפגניסטן מעולם לא היה מאומן ומצויד בתכונות הרגילות של צבא לאומי המסוגל להגן על שטחים נאותים. ניידות, ארטילריה, שריון, הנדסה, לוגיסטיקה, מודיעין, תמיכה אווירית וכו' עבור שטח טרשי; וגדודי חי'ר ותורות המיועדות לכך. להיפך, עיקר המאמצים הושקעו בטיפוח יחידות של כוחות מיוחדים שנועדו לשחזר יעדים של פיגועים עירוניים, שבהם הם זיכו את עצמם באופן מעורר התפעלות, אך לא מבצעים התקפיים. לסיכום, הם השקיעו מספיק בשביל המלחמה בטרור, אבל לא להגנת אפגניסטן למרות שהיא הייתה מודעת לחלוטין לקשר בין השניים בתפקיד הפקיסטני בטיפוח הטליבאן.

פקיסטן גם מינפה את התלות של ארה'ב בקווי תקשורת קרקעיים דרך פקיסטן כדי להבטיח שה-ANA יישאר מעוות. הרשויות האפגניות, שמודעות לכך, פנו למדינות אחרות כדי לקבל ציוד כזה, אך שום דבר שאינו פועל הדדי ועומד בסטנדרטים של נאט'ו לא היה מקובל. מוחות פקיסטנים ניצלו את החולשה הזו מאז שהטליבאן התאגד מחדש בפקיסטן והשתמש בה ברגע שארה'ב הייתה בבירור בדרך החוצה. כתוצאה מכך, נותר למספר המצומצם של יחידות הקומנדו של הכוחות המיוחדים האפגניים להילחם במה שהיה למעשה פלישה פקיסטנית עם פנים אפגניות ולוחמים זרים, יותר מכל מפקיסטן, מתיאטרון אחד למשנהו ללא תמיכה מספקת.

המניעים של ארה'ב לנטוש, פשוטו כמשמעו, השקעה של 20 שנה בדם, באוצרות ובמקורבים תמוהים יותר. ראשית, ניתן לטעון שאחרי תום ההתערבות הסובייטית ונפילת ברית המועצות, ארה'ב מעולם לא באמת ראתה באפגניסטן חשיבות אסטרטגית. למרות כל ההשקעה של טריליון דולר באפגניסטן והמודעות שלה לעושר המינרלים של אפגניסטן, ארה'ב מעולם לא השקיעה באמת בכלכלה האפגנית או ניסתה לשלב אותה בתחום ההשפעה הכלכלית שלה (כולל הודו) כפי שעשתה לאחר התערבויותיה לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה, מזרח אסיה ומאוחר יותר בכלכלות הנפט של המפרץ.

תושבי קאבול הגיעו לשדה התעופה במספרים גדולים מאז השתלטות הטליבאן על הבירה. (צילום AP)

היא גם לא השקיעה בדמוקרטיה האפגנית כתרופה לסוג הפונדמנטליזם הדתי של הטליבאן שקשור באופן מהותי לקיצוניות דתית וטרור. למרבה האירוניה, למרות ניסיונות המערב להציג את ה'דמוקרטיה' האפגנית שהגיעה בעקבותיה ככישלון, 20 השנים מאז הדחת הטליבאן, על כל פגמיו, היו ללא ספק אחת התקופות המבטיחות ביותר בהיסטוריה האחרונה של אפגניסטן. במונחים של חינוך ובניית יכולת שגם להודו היה חלק מרכזי. אם היו לוקחים רק מדד אחד, פליטים, זו הייתה התקופה האחת שבה הייתה חזרה נטו של פליטים ויוצאים, לא יציאת פליטים שהחלה כעת.

מביך יותר הוא מדוע ארה'ב צריכה לוותר על מרחב אסטרטגי באפגניסטן בבטן הפגיע ביותר מבין יריביה האסטרטגיים העיקריים, שינג'יאנג עבור סין, בזמן שהיא פועלת להכיל אותו בהודו-פסיפיק ובמקומות אחרים, הרפובליקות המרכזיות באסיה עבור רוסיה, ו איראן למערב. אחת האירוניה של ההתערבות האמריקנית באפגניסטן היא שרחוק מלהשתמש באפגניסטן בצורה אסטרטגית נגד יריביה באזור, היא בסופו של דבר הרחיבה את האבטחה נגד הטליבאן עבורם.

האם ייתכן אם כן שהמניע העיקרי מאחורי החלטתה לסגת מאפגניסטן אינו עייפות ממלחמה אינסופית, אלא החלטה בדם קר להמיר את מה שהיה בעצם מבצע נגד הטרור נגד אל-קאעידה, שהתרחב לטווח מוגבל מבצע נגד ההתקוממות לומד מהניסיון העיראקי עד ל'זינוק' של הנשיא ברק אובמה, למשימת נסיגה ואימון מאובמה לטראמפ, ולבסוף, מבצע מודיעיני באמצעות הטליבאן שחזרתו נתנה לגיטימציה ואפשרה דרך ארה'ב. עסקת הטליבאן ונסיגתה, כדי לערער את היציבות באזור כדי לשמור על איזון סין, רוסיה, איראן ואולי אפילו פקיסטן עם אפגניסטן, הרפובליקות המרכזיות באסיה והודו כנזק נלווה?

לוחמי הטליבאן משתלטים על ארמון הנשיאות של אפגניסטן לאחר שהנשיא אשרף גאני ברח מהמדינה (צילום AP)

מה הלאה עבור הודו

לבסוף, מה על הודו לעשות בנסיבות העניין? עם הטליבאן בקאבול, הוויכוח הישן בהודו אם לדבר או לא עם הטליבאן הוא כעת אקדמי. הטליבאן הכריזו שלא יהיה ציד מכשפות, שהוא יכבד תהליך מעבר ושהוא יפעל למען מערכת אסלאמית עתידית... שמקובלת על כולם.

זהירות מכתיבה לנו לשמור על ראש פתוח, להמתין ולראות מה הם עושים בפועל במהלך ואחרי תהליך המעבר, להעריך עד כמה הם מכילים בהתמודדות עם הרווחים של 20 השנים האחרונות והעקרונות המתקדמים של הרפובליקה האסלאמית, לשפוט את ההתנגדות ל שלטון הטליבאן, וצרכי ​​הביטחון שלנו לפני שנקפוץ להכרה נמהרת ב'אמיריה' אסלאמית שתהיה לה השלכות עמוקות על האזור, על העולם וארה'ב בפרט.

ניוזלטר| לחץ כדי לקבל את הסברים הטובים ביותר של היום בתיבת הדואר הנכנס שלך

שתף עם החברים שלך: