הסבר: מה המשמעות של עסקת אייר אינדיה עבור הממשלה, קבוצת Tata

עסקת אייר אינדיה: מכירת חברת התעופה הלאומית מדגישה את מחויבותה של הממשלה לדיסול השקעות, אך עדיין מותירה אותה עם חוב משמעותי. עבור הטאטאסים, זה רגשי - כמו גם הימור עסקי לטווח ארוך.

מכירת אייר אינדיה לשחקן פרטי נמצאת בפתח כבר זמן רב. (צילום אקספרס: עמית צ'קרווארטי)

ביום שישי הודיעה הממשלה על החלטתה למכור את כל חלקו באייר אינדיה (AI) וכן חלקה של AI בשני עסקים נוספים - אייר אינדיה אקספרס בע'מ (AIXL) ואייר אינדיה SATS Airport Services Pvt Ltd (AISATS).

מדוע נמכרה אייר אינדיה?

מכירת אייר אינדיה לשחקן פרטי נמצאת בפתח כבר זמן רב. בינה מלאכותית הוקמה על ידי קבוצת Tata ב-1932, אך ב-1947, כשהודו קיבלה עצמאות, הממשלה קנתה 49% ממניות בינה מלאכותית. ב-1953, הממשלה קנתה את יתרת המניות, ובינה מלאכותית הולאמה.

במשך העשורים הבאים, המוביל הלאומי שלט בשמי הודו. עם זאת, עם הליברליזציה הכלכלית והנוכחות הגוברת של שחקנים פרטיים, הדומיננטיות הזו נתקפה איום רציני. גם מבחינה אידיאולוגית, הממשלה המנהלת חברת תעופה לא ממש צלחה את המנטרה של ליברליזציה.

עד 2007, AI (שהטיסה טיסות בינלאומיות) מוזגה עם חברת התעופה המקומית, Indian Airlines, כדי לצמצם הפסדים. אבל זה הסימן לכמה שחברת התעופה נוהלה בצורה גרועה שהיא מעולם לא הרוויחה מאז 2007.

למעשה, מאז 2009-2010, הממשלה (ובעקיפין משלם המסים) הוציאה למעלה מ-1.1 לאק קרור כדי להשלים ישירות את ההפסדים או לגייס הלוואות לשם כך. נכון לאוגוסט 2021, החוב של AI היה 61,562 מיליון רופי. יתרה מכך, בכל יום נוסף שבו AI נשאר מבצעי, הממשלה סובלת מהפסד של 20 מיליון רופי - או 7,300 מיליון רופי בשנה.

למה זה לא נמכר קודם?

הניסיון הראשון לצמצם את חלקה של הממשלה - חוסר השקעות - נעשה ב-2001 תחת ממשלת ה-NDA דאז. אבל הניסיון הזה - למכור 40% מהמניות - נכשל. ככל שכדאיות הפעלת הבינה המלאכותית החמירה בכל שנה שחולפת, היה ברור לכולם, כולל לממשלה, שבמוקדם או במאוחר תצטרך הממשלה להפריט את חברת התעופה.

בשנת 2018, במהלך כהונתה הראשונה, עשתה ממשלת נרנדרה מודי ניסיון נוסף למכור את המניות הממשלתיות - הפעם, 76%. אבל זה לא עורר אפילו תגובה אחת.

הניסיון האחרון החל בינואר 2020, ולמרות שתעופה היא אחד מהסקטורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר בגלל המגיפה, הממשלה הצליחה סוף סוף לסיים את המכירה.

אז איך זה נוהל הפעם?

היו שני מכשולים עיקריים.

האחת, עצם העובדה שהממשלה שמרה על נתח חלקי. במילים אחרות, כל עוד הממשלה שמרה על אחזקת מניות מסוימת ב-AI, שחקנים פרטיים לא נראו מעוניינים. הסיבה לכך היא שעצם הרעיון של בעלות ממשלתית, גם אם היא הייתה קטנה כמו 24%, גרם לחברות פרטיות לתהות אם יהיה להן את החופש התפעולי הדרוש כדי לסובב חברת תעופה כה הפסדית. בניגוד לכל ניסיונות העבר, הפעם הממשלה הוציאה למכירה 100% ממניותיה.

שניים, הר עצום של חובות על הספרים של AI, שלא לדבר על ההפסדים המתמשכים. בעבר ציפתה הממשלה שהמציעים יגבו סכום מסוים מהחוב יחד עם חברת התעופה. הגישה הזו לא עבדה. הפעם, הממשלה נתנה למציעים להחליט על גובה החוב שהם רוצים לגבות. שני הגורמים הללו עשו את ההבדל.

מה המשמעות של המכירה הזו?

מנקודת המבט של הממשלה, יש שתי דרכים להסתכל על זה.

האחת, היא מדגישה את מחויבותו של ראש הממשלה מודי לצמצם את תפקידה של הממשלה בכלכלה; הוא יכול לטעון שהציל את משלמי המסים מתשלום עבור הפסדים יומיים של AI. בהתחשב בקשיים ההיסטוריים בהפחתת ההשקעות של בינה מלאכותית, או בכל פיסול השקעות בכלל (ראה טבלה), מדובר בהישג משמעותי.

עם זאת, אך ורק במונחים של כסף, העסקה לא מביאה לצעד גדול כל כך לקראת השגת יעד ביטול ההשקעות של הממשלה לשנה הנוכחית. יתרה מכך, מתוך החוב הכולל של AI בסך 61,562 מיליון רופי, הטאטאסים יטפלו ב-15,300 מיליון רופי וישלמו 2,700 מיליון רופי נוספים במזומן לממשלה. זה משאיר חוב של 43,562 מיליון רופי. הנכסים שנותרו בידי הממשלה, כמו בניינים וכו', יניבו ככל הנראה 14,718 מיליון רופי. אבל זה עדיין ישאיר את הממשלה עם חוב של 28,844 מיליון רופי להחזיר.

אז, אפשר לטעון שאם הממשלה הייתה מנהלת AI בצורה טובה, היא הייתה יכולה להרוויח ולשלם את החובות - במקום למכור את חברת התעופה (שיכולה להרוויח) ועדיין להישאר עם הרבה חובות.

מנקודת המבט של הטאטאסים, מלבד ההיבט הרגשי של החזרת השליטה בחברת תעופה שהם הקימו, הרכישה של AI היא הימור לטווח ארוך. הטאטאסים צפויים להשקיע הרבה יותר ממה ששילמו לממשלה אם ההימור הזה יעבוד עבורם.

ניוזלטר| לחץ כדי לקבל את הסברים הטובים ביותר של היום בתיבת הדואר הנכנס שלך

שתף עם החברים שלך: