הסבר דיבור: כיצד סין שיפרה את החקלאות שלה והפחיתה את העוני

סין נקטה בגישה שונה בתכלית על ידי יצירת תמריצים ומוסדות הדרושים לכלכלת שוק

חקלאים נוסעים בעגלה עמוסה בחמניות בשוק הפרחים דואן בקונמינג, מחוז יונאן, סין, ב-14 ביולי 2020. (צלם: Qilai Shen/Bloomberg)

קוראים יקרים,

ה הפגנות חקלאים בבירה הלאומית מסרבים להיחלש ובכל יום שעובר נראה כי יותר ויותר אנשים במדינה מתעניינים בחוכמה מאחורי חוקי החווה החדשים של הממשלה.

בְּ האתר הזה , כתבנו כמה קטעים מוסברים על מה שמטרת חוקי החווה החדשים לעשות, מה המצב הנוכחי של החקלאים ההודיים, כולל אלה שמקורם ב פנג'אב והריאנה - שתי המדינות שהכי התנגדו לחוקי החווה. אגב, אלו הן גם שתי המדינות שהרוויחו הכי הרבה במסגרת משטר המדיניות הקודם.

במבט לאחור ישנם שני היבטים למבוי הסתום הנוכחי.

רפורמות בחווה - בהודו, סין

האחת היא השאלה האם אלה רפורמות יועילו לחקלאים או לא. זו שאלה של כלכלה. בגדול, הטענה של הממשלה היא שפתיחת מגזר החקלאות לכוחות השוק לא רק תפחית את הלחץ על כספי הממשלה אלא גם תסייע לחקלאים על ידי הפיכת החקלאות למשתלמת יותר. החקלאים המפגינים, עם זאת, לא מסכים. הם טוענים שאינטראקציה עם שחקנים פרטיים תהרוס אותם כלכלית.

ההיבט השני הוא פוליטי יותר ומתייחס לאופן חקיקת החוקים הנוגעים בדבר. הממשלה מאמינה שהיא עברה בדיקת נאותות לפני שהפכה את רעיונותיה לחוקים. החקלאים, לעומת זאת, מבקרים בחריפות את חוסר הוויכוח לפני חקיקת החוקים.

הראשון מצביע על חוסר אמון עמוק באופן שבו כלכלת שוק מתפקדת. כלכלת שוק מתייחסת בעצם למערכת שבה התמחור והאספקה ​​של סחורות ושירותים נקבעים בעיקר על ידי אינטראקציה חופשית ורצונית של אנשים וחברות בשוק.

השני משקף חוסר אמון הולך וגובר באופן שבו ממשלה זו פועלת.

כפי שמתברר, שני זני החשדות שלובים זה בזה וזה מה שהופך את המבוי הסתום הנוכחי לשאלה של כלכלה פוליטית ולא רק כלכלה. לא משנה מה יהיה הפתרון בסופו של דבר לשבור את המבוי הסתום הזה, יהיו לו היבטים פוליטיים וכלכליים כאחד.

השאלה המרכזית שיש לשאול היא: איך הגענו לכאן? מדוע החקלאים כל כך חשדניים כלפי כוחות השוק והדבר יכול היה להיות אחרת?

בהקשר זה, מאמר משנת 2008 שפורסם ב-Economic and Political Weekly - בשם הדרקון והפיל: למידה מרפורמות חקלאיות וכפריות בסין ובהודו - מאת שנגן פאן ואשוק גולאטי (שניהם קשורים למכון הבינלאומי לחקר מדיניות המזון באותו זמן. זמן) הוא די מלמד.

חקלאים בגבול סינג בשבת

למרות מגמות דומות בשיעורי הצמיחה, שתי המדינות נקטו בנתיבי רפורמה שונים; סין התחילה ברפורמות במגזר החקלאות ובאזורים הכפריים, בעוד שהודו התחילה בליברליזציה ורפורמה במגזר הייצור. הבדלים אלו הובילו לשיעורי צמיחה שונים, וחשוב מכך, לשיעורים שונים של הפחתת העוני, הם קובעים בתחילת המאמר.

אֵיך?

על ידי הפיכת החקלאות לנקודת המוצא של רפורמות מוכוונות שוק, מגזר שהעניק לרוב העם את פרנסתם, תוכל סין להבטיח חלוקה רחבה של רווחים ולבנות קונצנזוס ותמיכה פוליטית להמשך הרפורמות. רפורמת התמריצים הביאה להחזר גדול יותר לחקלאים ולהקצאת משאבים יעילה יותר, מה שבתורו חיזק את בסיס הייצור המקומי והפך אותו לתחרותי יותר. חוץ מזה, השגשוג בחקלאות העדיף את פיתוחו של מגזר כפרי דינמי שאינו חקלאי (RNF), הנחשב כאחד הגורמים העיקריים לצמצום העוני המהיר בסין, שכן הוא סיפק מקורות הכנסה נוספים מחוץ לחקלאות, הם קובעים. עקוב אחר Express Explained בטלגרם

ההתפתחות המהירה של מגזר RNF גם עודדה את הממשלה להרחיב את היקף שינויי המדיניות ולהפעיל לחץ על הכלכלה העירונית לרפורמה גם כן, שכן מפעלים לא חקלאיים באזורים כפריים הפכו תחרותיים יותר מהמפעלים הממשלתיים (SOEs). ). רפורמות של חברות ה-SOE, בתורן, גרמו לרפורמות מאקרו-כלכליות, ופתחו את הכלכלה עוד יותר, הם קובעים.

בין 1978 ל-2002, קצב הגידול בחקלאות כמעט הוכפל במהלך התקופה של 1966 עד 1977 וזו הייתה הסיבה העיקרית לכך שהעוני בסין ירד מ-33% מהאוכלוסייה ב-1978 ל-3% ב-2001.

בניגוד גמור, הם גילו שבהודו, הפחתת העוני המהירה ביותר התרחשה מסוף שנות ה-60 ומסוף שנות ה-80, אך זה לא היה בגלל רפורמות, אלא בגלל תמיכת מדיניות חזקה בחקלאות.

הודו עדיין ממשיכה עם רכש והפצת מזון ממלכתי, בעיקר משום שהיא נתפסת כהעדפה מתקנת עבור למעלה משני שלישים מהאוכלוסייה, כולל העניים ביותר, התלויים בחקלאות ובכלכלה הכפרית, לצורך פרנסה, הם מבהירים.

אז מה היה הגורם המבדיל החשוב ביותר בין שתי האסטרטגיות?

חקלאים מתאספים במספרים גדולים במהלך מחאתם נגד חוקי החווה החדשים, בגבול סינגהו בניו דלהי, יום ראשון, 13 בדצמבר, 2020 תמונה אקספרס מאת עמית מהרה

קובעי המדיניות הסינים יצרו תחילה את התמריצים והמוסדות הנדרשים לכלכלת השוק ולאחר מכן, באמצע שנות ה-80, הם החלו לפתוח לאט לאט שווקים, על ידי נסיגת תכנון מרכזי וצמצום היקף הרכש תוך הרחבת תפקידם של המסחר והשווקים הפרטיים. , הם מצאו.

כמובן, זה לא המקרה של אף אחד שהודו יכלה פשוט לשחזר את המודל הסיני. חשוב לציין שלסין היו תנאים ראשוניים נוחים יותר - אפילו ב-1970, לסין היה יתרון משמעותי על פני הודו, בין אם זה בריאות, חינוך, גישה שוויונית יותר לאדמות וצמיחה של מגזר החשמל. וזה מסביר מדוע, למרות ההגבלות הפרטיות והכלכליות שהוטלו על האוכלוסייה הכפרית הסינית, המדינה יכולה להשיג צמיחה מתמשכת עוד לפני הרפורמות.

בפרספקטיבה זו, כל הנושא של מחירי תמיכה מינימליים עוסק בעצם בתמריצים פגומים. על אף ההיגיון הכלכלי שמשחק גדול יותר של שווקים חופשיים ישפר את התוצאות עבור החקלאים, אין זה הגיוני לצפות מחקלאים של פנג'אב והאריאנה לוותר על בטיחותם של MSPs בן לילה. באופן אידיאלי, הממשלה הייתה צריכה לבנות את התשתית לשווקים מתבססים ולאפשר לחקלאים את הזמן להסתגל לכוחות השוק.

אבל אם תתרחקו לרגע מהחקלאות ותבדקו את האופי המהותי של המדיניות במגזרים אחרים, תגלו שגם שם הפוליסות סובלות מאותה סוגיה.

לדוגמה, התמריצים הקשורים לייצור להגברת הייצור בהודו עוסקים בעיקרו בהגנה על החברות המקומיות מפני תחרות בשוק. כך גם המדיניות המצדיקה איסורי יבוא ותעריפי יבוא גבוהים יותר. באופן דומה, ההחלטה של ​​הודו להישאר מחוץ ל-RCEP מונעת גם היא מאותו רעיון - הגנה על החברות המקומיות מפני כוחות השוק. ערעור קוד חדלות הפירעון ופשיטת הרגל הוא שוב בעצם סיפור של אי מתן אפשרות לכוחות השוק לפגוע במקדמים הקיימים.

מנתונים עולה כי עיקר התוצרת החקלאית נסחר באופן פרטי עוד לפני כניסת החוקים הללו לתוקף. הדאגה המרכזית עבור הודו צריכה להיות יצירת תמריצים ומוסדות לכלכלת שוק לתפקד, כי שם טמון הפתרון היחיד בר-קיימא להרגעת חשדות עמוקים.

מעבר לתסיסה של החקלאים, השבוע צפוי לראות דיון לוהט על הנתונים האחרונים של סקר בריאות המשפחה הלאומי (NFHS-5). הוא הראה שבכמה מדינות הודיות רמות תת-תזונה של ילדים עלו בין 2015 ל-2019 - בעצם, במהלך חמש השנים הראשונות למשטרו של ראש הממשלה נרנדרה מודי.

ויכוח נוסף שמתבשל ברקע נוגע לרצוי מסגרת מיקוד האינפלציה של RBI. עוד על אלה בשבוע הבא.

עד אז, הישארו בטוחים.

אודית

שתף עם החברים שלך: