'הסגר אילץ אותנו להסתכל על עצמנו במראה ולבסוף לפגוש את מי שאנחנו באמת'
הסופרת-מפיקה גאיטרי גיל על סיפורי אריגה המתרחשים במהלך הסגר בספרות הבכורה שלה ומה היא חשפה על הבתים והמשפחות שלנו.
למרות שזהו אוסף הבכורה שלה לספרות קצרות, גיל אינה זרה לעולם הסיפורים. כאשר החלה הנעילה 1.0 וקדרת קדרות ירדה על כולם, גאיאטרי גיל החל לכתוב סיפורים לחברים ובני משפחה, לקריאה בין המטלות היומיומיות. הייתי כותבת סיפור אחד או שניים בשבוע ושולחת אותם לחברים שלי והיינו מצחקקים וצוחקים עליהם, היא אומרת. מה שהתחיל כניסוי בכמה קבוצות וואטסאפ סגורות התפוצץ במהרה, והסיפורים שותפו בהרחבה. רבים החלו להתקשר ולשלוח הודעות לג'יל ולבקש ממנה עוד סיפורים נוראיים כאלה. בסופו של דבר רנוקה צ'אטרג'י ורבי סינג, מ-Speaking Tiger, הרימו אותם והפכו אותם כעת לספר בשם יום לפני היום: סיפורי נעילה . עם איורים מאת נייאטי סינג, הסיפורים חוקרים חוויות מגוונות הקשורות לזמנים הנוכחיים - כיצד עדכון סטטוס בפייסבוק הוא התקשורת היחידה עם אח באזור בלימה לנערה צעירה האובססיבית לגבי הזר רעול הפנים במעברים של סופרמרקט.
למרות שזהו אוסף הבכורה שלה לספרות קצרות, גיל אינה זרה לעולם הסיפורים. מבוסס במומבאי, גיל הוא מפיק, תסריטאי, עורך סיפורים ומייסד שותף ב-Swastik Productions, ויש לו למעלה מ-15 שנות ניסיון בכתיבה והפקה בפורמטים של טלוויזיה, דיגיטל, אנימציה ותיעוד. קטעים מתוך ראיון:
איפה מצאת את הסיפורים האלה? כמה כאן נגזר מעובדות?
מצאתי את הסיפורים האלה חבויים בפינות מאובקות במוחי. הייתי אומר ששניהם עובדות ובדיות בחלקים שווים, בעיקר בגלל שהעולם האפוקליפטי המוזר הזה אינו פחות מסרט המדע הבדיוני הטוב ביותר שראינו אי פעם. אז הרבה מהדמויות והמסעות שהן עושות נגזרות מהמציאות המשותפת שכולנו מתמודדים איתה היום. עם זאת, הסיפורים שחקרתי אינם 'רק' על המגיפה, הם עוסקים באנשים שבורים שחיים בתקופה המבודדת ביותר הזו. ומה יעלה בגורלם כשנותרים להם להתמודד עם השדים שלהם הכלואים בתוך ארבעת הקירות שהם מכנים 'ביתם'. הסיפורים האלה מהדהדים את המציאות של החוויה המוזרה הזו ואת כל ההיבטים הרבים של האנושות שההימצאות ב'נעילה' הביאה, ובכל זאת הם מציעים מעוף של פנטזיה המאפשרת לקורא לחקור אלמוני אפל יותר ויוצא דופן יותר. בקצרה, זהו אוסף של סיפורים איומים על האנשים שאנחנו או אולי היינו - זרועים במנה נדיבה של חושך ודמיון.
הסיפורים אפלים אך מצחיקים. האם הטון בא באופן טבעי או שהיית צריך לחפש אותו?
אני מרגיש שהומור הוא צורת ההגנה הטובה ביותר. כששום דבר אחר לא יכול להגן על שפיותך, הצחוק הופך לחבר האמיתי היחיד שלך. לחיות, לצחוק ולטייל ללא כל גבולות זה מה שהופך אותי למי שאני. והמגיפה הזו פשוט הרסה את כל זה, לא רק עבורי אלא עבור אינספור אחרים. וזה העלה שפע של שאלות שאילצו את המוח שלך להשתולל בשדות של אדמה לא נחקרה. מי היה מאמין שיבוא זמן שבו חומרי חיטוי ומסכות פנים יהפכו לנשק הגדול ביותר להגנה עצמית? מי היה מאמין שהישארות בבית תגרום לנו לנצח באחד הקרבות הגדולים ביותר שנלחמה האנושות אי פעם? אז לכרוך את הסיפורים האפלים האלה בהומור הרגיש כמו הדבר הכי טבעי לעשות. זה הפך את הטרגדיה של מה שעברנו לקצת יותר נסבלת.
מדוע יש כל כך הרבה מקרי מוות שאינם קוביד, ליתר דיוק רציחות, בסיפורים?
אני מעריץ עצום של ספרי מתח ותעלומות רצח, ואני נהנה גם לקרוא וגם לכתוב אותם. למרות שהסיפורים הללו מתרחשים על רקע המגיפה, אף אחד מהם, למעט אחד, אינו קשור ישירות למחלה. Covid-19 הוא חומר הנעה; כמו דלק שנשפך על חומר שכבר היה דליק. אני אוהב סיפורים על אנשים שבורים המתמודדים עם מצבים בלתי אפשריים עם שיאים שהופכים את הסיפור על ראשו, ואיפשהו זה מה שניסיתי לעשות. אלה נכתבו בתחילה עבור קבוצה קרובה של חברים ובני משפחה ואף אחד לא רצה לשמוע סיפורים הקשורים לקוביד. היינו זקוקים לבריחה מהחיים שחיינו והסיפורים צצו מהמקום הזה. למרות האפלה, אלו הם סיפורי תקווה עבורי. של מציאת פתרונות גם בזמנים האפלים ביותר, גם אם הפתרונות שתמצא מעוותים.
הסיפורים חוקרים חוויות מגוונות הקשורות לזמנים הנוכחיים. מה חשפו המשבר והסגר על הבתים והמשפחות שלנו?
סדקים וחוזקות הייתי אומר. אני מרגיש שזה גרם לכולנו לפנות פנימה. זה לימד אותנו להיות עצמאיים ועצמאיים, לחפש אושר בין ארבעת הקירות שלנו ולפקוח את עינינו לעולם שבנינו אותו אנו מכנים המשפחה 'שלנו'. מעולם לא בילינו כל כך הרבה זמן בבתים שלנו תקועים עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים. זה לא מוזר שנתנו לך כל השנים לחיות חופשי ואז יום אחד השערים שלך ננעלו? לא הצלחת לצאת, אז נאלצת להסתפק בבחירות 'שלך' בפעם הראשונה בחייך. זה כאילו כולנו נאלצנו להסתכל על עצמנו במראה, לנשום לאט ולבסוף לפגוש את מי שהיינו באמת. זה הפגיש משפחות בדרכים שאף חוויות קנויות לא יכלו וגרם לכולנו לראות פגמים בעולמנו תוך כדי ללמד אותנו שאנחנו צריכים להילחם בזה.
הסתכלת על הזמנים הנוכחיים דרך עדשת העתיד בכמה סיפורים. כמה אתה מלא תקווה?
מאוד. עברנו תקופות די קשות. בטח זה היה עם חיוך עקום בימים מסוימים ועיניים דומעות באחרים, אבל הדבר החשוב הוא שמעולם לא הפסקנו ללכת. מצאנו פתרונות שאנו מאמצים ולומדים ליהנות מהם, לא משנה כמה מוזרים הם אולי נשמעו ב-throwback 2019... אנחנו חיים, צוחקים ומקליקים סלפי גם בתקופה הזו... אני מקווה שניתנה לנו הזדמנות נוספת לבטל כל העוולות שעשינו לטבע ולכדור הארץ. היו אינספור קווצות של דיסוננס שאנחנו מצחצחים מתחת לשטיחים כל כך הרבה זמן - מהגרי עבודה לאלימות מגדרית ועד לסוגיות של מעמדות וקסטות. הפעם אני מרגיש ששיננו כמה שיעורים חשובים מאוד למרות שהיה קשה מאוד ללמוד אותם. וכפתור ההשהיה הזה שהונח עלינו אילץ אותנו להתמודד עם כמה אמיתות קשות מאוד.
האם יש עוד ספר בקנה?
כן, יש כמה רעיונות שמסתובבים לי בראש. אני רוצה לעשות סט של סיפורי שטויות לילדים ואז יש לי סיפור על ילד והכלב שלו בעולם דיסטופי מוזר, שאני כבר עובד עליו. חוץ מזה יש מופע דיגיטלי וסרט קטן בצנרת.
שתף עם החברים שלך:
